דרכים שונות יש לקרוא את התורה. יש מי שקורא אותה על מנת להבין את הטקסט כפשוטו, יש מי שנעזר ברש“י או בפרשנים אחרים, יש מי שמחפש את המסר, יש מי שמבקש למצוא בטקסט סודות נסתרים (רחמנא ליצלן), או גימטריות (שלא נדע) ויש אפילו כאלה (ואני מכיר כאלה, ואינני מזלזל בהם) שיושבים בבית הכנסת ועוקבים בחומש אחר הטקסט בעת קריאת התורה ואינם מבינים יותר ממילים בודדות, מאחר שהם קוראים עברית אבל אינם מבינים אותה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויחי
הקריאה בתורה גורמת לי לפעמים הנאה מרובה. אני מוצא בה לעיתים קטעים מפתיעים שלא שיערתים. קטעים שכאילו נלקחו מתוך הסיפרות הקלסית של גדולי הסופרים. היבטים פסיכולוגיים מדהימים, כגון אלו שבפרשה שלפנינו.
בני יעקב חוזרים ממערת המכפלה למצרים, אחרי שהניחו את אביהם המת בקבר המשפחתי. אחי יוסף פוחדים ממנו, הם חוששים שמא ינקום בהם על הרעה שעוללו לו בזמנו. כל עוד היה אביהם חי, האמינו שיוסף לא ינקוט בכל פעולה נגדם בגלל כבוד האב. עתה, כאשר האבא איננו, כך חשבו האחים, אולי יעורו ביוסף רגשות השנאה על אשר ניסו להרגו ולבסוף מכרוהו לישמעאלים.
סביר להניח, שחששם של האחים היה מוצדק. מזה שבע עשרה שנה הם חיים על אדמת מצרים. הם חיים בגבול הצפון-מזרחי, כאשר יוסף, המשנה למלך, עסוק בענייני הממלכה ומתגורר בבירה במרחק מאות קילומטרים. קשר הדוק לא יכול היה להתקיים בתנאים גיאוגרפיים אלה. ולכן האחים מטקסים עצה, כיצד להקדים תרופה למכה. האחים מחליטים להתנהג בעורמה ולהמציא סיפור שייגע לליבו של יוסף. הם מחליטים לספר ליוסף, שאביהם ציווה עליהם לפני מותו, לבקש מיוסף, לסלוח לאחים על הפשע שביצעו נגדו. הרעיון כשלעצמו נראה בהחלט לא רע.
כאשר האחים המפוחדים באים אל יוסף ומעבירים לו את המסר, אשר קיבלו כביכול מאביהם, התגובה של יוסף מפתיעה ומעוררת שאלות. בפרט משום שכל הסיפור המקראי כאן נקרא כמו דו“ח רשמי של משרד ביורוקרטי ופתאום אנחנו נתקלים בתגובה רגשית. התגובה מתמצית בארבע מילים: וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו (בראשית נ, יז).
על מה בכה יוסף. מה כל כך ריגש אותו, שהיה עליו לפרוץ בבכי. כידוע נהגו בני האדם בתקופת התנ“ך לבכות יותר משמקובל כיום. כיום גברים כמעט שאינם בוכים, אבל בעבר זה כנראה לא היה כך. ובכל זאת, מה עניין בכי לכאן. כל שעשו האחים היתה חזרה על בקשת אביהם. אין ספק שבימי הקבורה והאבל הירבו לבכות על אביהם. הבכי הפתאומי אם כן אינו קשור במות יעקב.
בהמשך מתבררת סיבת הבכי. יוסף היה עצוב. דברי האחים עוררו בו כאב רב. הוא כמובן הבין מיד שאחיו בדו את הסיפור מליבם, והוא אכן גם הבין, מדוע בדו סיפור זה. הם באו אליו עם בדייה זו, מאחר שפחדו ממנו. הוא לא שיער עד כמה הפחד הזה היה טבוע בהם בכל שנותיהם במצרים. הוא כבר מזמן שכח את העוול שנעשה לו בזמנו, הוא סלח להם על כך כבר בפגישתם השנייה במצרים. אומנם היה בו מעט יצר נקמה ואומנם יוסף התעלל בהם, כאשר דרש שישאירו אצלו את בנימים וישובו אל אביהם ללא בן הזקונים. ורק כאשר יהודה אזר אומץ והתיצב בפני יוסף והציע את עצמו במקום בנימין, נעתר להם יוסף והתוודע אליהם. הוא התנקם בהם והצטער לאחר מכן על ניקמתו, מכל מקום סלח להם ודאג בהמשך לכל מחסורם. לא היו בליבו רגשות שליליים וכמובן לא תאוות נקם. עבורו היה עניין זה סגור וחתום והוא חזר לסדר יומו. אבל אחיו של יוסף לא יכלו משום מה לתאר לעצמם, שאחיהם, שהיה בנערותו גבה לב וניסה להתנשא מעל אחיו, הינו כיום אח טוב נטול יצר נקם.
ברגע גורלי זה הבין יוסף, אילו פחדים סבלו אחיו, אילו חחשות היו להם ומה עבר עליהם במשך שנים רבות בגלל אותו מעשה שעשו כאשר מכרוהו. לפתע קלט יוסף את מה שחשו אחיו, את הסבל שסבלו מדי יום ביומו במשך שנים, את המצוקה שלא יכלו להשתחחר ממנה. יוסף התוודע לפתע פתאום למצב שלא שיער אותו, לתודעתו חדרה ההכרה המייסרת של סיבלם הממושך. הוא, השליט הגדול, המשנה למלך, אולי חיכה רק למות אביו על מנת להשביע את תאוות הנקם שבו ולפגוע בהם אנושות. נפשו העדינה של יוסף הוצפה כהרף עין בתחושות הסבל שסבלו אחיו, אותם אהב. הוא לא יכול היה להישאר שווה נפש. פרץ רגשות עז של רחמים על אחיו המסכנים הסובלים גרם לדמעות לפרוץ ולזלוג.
איך יוכל יוסף להרגיע את אחיו החשדניים, אלה שבמשך שנים לא נתנו אמון בכוונותיו וברצונו הטוב? האם הבטחה מצידו יכולה לבטל את פחדם? יוסף מוצא נימוק משכנע. מעשיהם של אחיו היו מכוונים על ידי השמיים. אמנם כוונותיהם לא היו טובות, אבל תפקיד זה הועד להם, על מנת שיוסף יוכל בסופו של דבר להציל את משפחת יעקב ואת עתיד העם ולכן אין לנטור להם:
אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה.
מדהים איזו עוצמה ועומק נפשי יכולים להיות טמונים בארבעת המילים וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com