חומש במדבר, פרקים טז – יח…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: קורח – תשע“א
פרשת קורח היא פרשה מסובכת מאין כמותה. פרשנים ודרשנים ראשונים ואחרונים ניתחו את הפרשה ומצאו בה לא רק פנים לכאן ולכאן, כי אם אלף פנים (קצת הגזמתי). חשבתי לעצמי, למי שרוצה לדעת יותר על פרשה זו, להפנות אותו לגוגל ומתוך סקרנות ניסיתי זאת בעצמי. הוברר לי שאני מסתבך עוד יותר ואני ממש לא ממליץ לחפש את הנושא בגוגל, אלא אם כן יש למישהו שעות על גבי שעות פנויות.
מצאתי לי שני נושאים שוליים שניתן ללמוד מהם משהו. כי זאת לדעת, שאני לא מחפש את האמת המסתתרת מאחורי הטקסט המקראי הסתום. זה עניין לידוענים וליידעונים. אני מחפש, מה יכול ללמוד האדם היום מהמסורת העשירה והארוכה של עם ישראל, שתחילתה בתנ“ך.
הופתעתי לקרוא בפרשה, שמצרים היא ארץ זבת חלב ודבש. כי זה מה שאומרים בני ישראל בתלונותיהם למשה: הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר… אַף לֹא אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ
לדעתי לא צריך להתייחס לדברי בני ישראל ברצינות רבה. הם אמרו זאת תוך כעס ומריבה, כי לא יעלה על הדעת, שעם העבדים הזה נהנה במצרים מחלב ודבש, גם אם זה היה מצוי שם בשפע. כלומר, שלא צריך להתייחס ברצינות למטבעות לשון שגרתיות. כמו שאין להתייחס ברצינות לתלונה על ארץ ישראל, שהיא ארץ אוכלת יושביה. כי רק אחד יכול להיות נכון, או שהיא ארץ זבת חלב ודבש או שהיא ארץ אוכלת יושביה. אלא אם כן יכול להיות שהיא גם זה וגם זה. הכיצד?
אני נזכר בפרוש נהדר של רש“י לדברי ה‘ לפני שברא את חווה.
וַיֹּאמֶר… לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. נשאלת השאלה. מה פירוש עזר כנגדו? או שהאשה היא עזר או שהיא נגדו? על כך הוא משיב. „זכה עזר, לא זכה כנגדו להלחם“. כלומר שאם הגבר, הבעל, הוא בעל זכויות או שהקב“ה זיכה אותו, הוא זוכה לקבל אשה שהיא עזר בשבילו. אם לא זכה, האישה נלחמת נגדו והוא בצרות צרורות.
אפשר לומר על מישקל זה, שאם זכה עם ישראל, הארץ היא זבת חלב ודבש, אם לא זכה, היא ארץ אוכלת יושביה.
בסדר, אנחנו יודעים עכשיו, שניתן לרכוש זכויות וניתן גם לשקוע במדמנה של מעשים רעים. אז מה עושים? על כך יש לנו דוגמה מדברי משה בפרשה שלנו. בתשובתו של משה על דברי הבלע של המתלוננים הוא אומר בין השאר: לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי. משה שאירגן את יציאת מצרים ואת כל הניסים והנפלאות היה למעשה במעמד של נשיא או של מלך, והוא לא התעשר אף כהוא זה על חשבון אחרים. בדומה לכך אומר גם הנביא שמואל כשהוא מוכיח את העם: אֶת-שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי.
זאת אומרת שיש לנו נורמות של התנהגות ראשי העם שעברו אלינו במסורת. תפקידו של מנהיג הוא להנהיג והוא מקבל על כך שכר ואיש לא כופה זאת עליו. תפקידו של איש צבא, מצביא, הוא במקרה הצורך לנהל מלחמות ולנצח. לא מגיע לו פרס על כך. הוא הדין לכל שאר האנשים שעוסקים בצרכי ציבור. אז יורשה לי לשאול, איך פתאום בחברה הישראלית ראשי ממשלות, גנרלים ומשרתי ציבור אחרים מתעשרים? מהמשכורת?
אנחנו רואים כיום לאור המהפכים במדינות שונות במזרח התיכון, שגנרלים ומנהיגים אחרים נוטים להשתלט על עמיהם ואוצרותיהם ועשו בהם כבתוך שלהם. אין לחשוש כרגע שזה יקרה גם אצלנו, אבל המנטליות של הקצינים והמנהיגים היא אותה מנטליות, אותה גישה של „מגיע לי“. ואם לראשי העם „מגיע“, למה לא לאדם הפשוט, למה שהעם לא ילמד ממנהיגיו וירצה גם הוא להשתייך לנהנתנים, למה שהוא לא ייהנה מחיי העולם הזה?
מה היה אומר על כך משה רבנו?
שבת שלום
