Paraschat haSchawua: Wajischlach

0
36

הביוגרפיה של יעקב אבינו עתירה בעליות ובמורדות. מפתיע סיפור אחד, שבו מתגלית חוכמה מדינית, הראויה ללימוד בבתי הספר לדיפלומטיה…

פרשת השבוע בחוג המשפחה:  וישלח

כידוע בורח יעקב מבית אביו מפני ניקמתו של אחיו עשו, שעמו לא נהג בהגינות יתירה. אחרי עשרים שנה בנכר, אצל החותן שלו לבן, חוזר יעקב עם משפחתו הענפה, ארבע נשים ואחד עשר בנים וצאן ובקר ועבדים לרוב, לבית הוריו.

על מנת שלא להוסיף ולהעלות את חרונו של עשו, משגר אליו יעקב שליחים להודיע על שובו. בדרכם פוגשים השליחים את עשו, שכבר ידע על חזרתו של יעקב, כאשר הוא צועד לקראת מחנהו של יעקב, מלווה בגדוד של ארבע מאות איש. ידיעה מבשרת רעות. את יעקב אוחזת בהלה. הוא אומנם גבר חזק, המסוגל להתמודד אפילו עם מלאך אלוהים, אבל עימות עם חיילי עשו, כאשר עליו להגן על נשים וילדים, עלול לעלות בקורבנות רבים. יעקב בוחר על כן בדרך הכניעה והפיוס. הוא לוקח עדר ענק של צאן ובקר וחמורים ועוד כיו“ב, מחלק אותו למספר עדרים קטנים ושולח אותם במרווחים לקראת עשו. על הרועים הוא מצווה להגיד לעשו, שאלו מתנותיו של העבד יעקב לאדונו עשו.

כך קורה, שעד שעשו מגיע עם הגדוד שלו אל יעקב, הספיק כעסו להשתכך מעט באמצעות התשורה והחנופה. וכאשר האחים כבר קרובים זה אל זה במרחק ראייה, הולך יעקב לקראת אחיו, משתחווה לפניו כמו לפני מלך גדול כשהוא נופל שבע פעמים לפני עשו על האדמה. המחווה של יעקב אוחזת בעשו ואין הוא מסוגל עוד לבצע את תוכניתו ולהילחם באחיו. רגשות הנקם והטינה, אותם שמר בליבו עשרים שנה, נמוגים ושני האחים מתחבקים ובוכים כמו ילדם.

התחבולה של יעקב הצליחה. הוא מנע מלחמה וכולם יצאו נשכרים ממפגש בין שני מחנות עוינים, שעלול היה להסתיים בהרוגים רבים. חכמינו ז“ל לא ראו התנהלות זו של יעקב בעין יפה, ובמקום להלל את אבי האומה על חוכמתו, חשו נפגעים מהשפלתו העצמית. היה מי מביניהם שאמר, כי בגלל שיעקב השפיל את עצמו בפני עשו, עתידים צאצאיו של עשו, כלומר הגויים הרשעים, להשפיל את צאצאי יעקב. ההיגיון שעמד מאחורי הסבר זה קל להבנה. לאור התנכלויות הגויים ביהודים, חיפשו החכמים הסברים להקל על מרי הנפש בבני העם ולהרגיעם בתירוץ, כי האשם אינו בהם וכי ההשפלה היא גזירה.

מתבקשת השאלה, מה חשב אותו דרשן אשר לשיטתו יעקב השפיל את עצמו. האם היה מעדיף מלחמת חורמה הרת הרוגים וחסרת סיכויים, רק על מנת להגן על משהו ערטילאי כמו „כבוד עצמי“? האם ביכר התאבדות קולקטיבית?

בדומה לתחבולה הנראית לכאורה כהשפלה עצמית של יעקב אבינו, נקט אחד ממלכי אירופה במהלך דיפלומטי מבריק. לפני כאלף שנים פרץ סיכסוך חמור בין המלך היינריך הרביעי, שהיה מלך גרמניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה, לבין האפיפיור. האחרון טען לזכותו להמליך מלכים, ואילו המלך עמד על זכותו להחליט בענייני הממלכה. האפיפיור השתמש בנישקו והטיל חרם על היינריך הרביעי ונידה אותו. מעמדו של המלך היה עדין ביותר. נוצר מצב מסוכן, כי במידה שהרשויות החילוניות והדתיות יצטרפו למחנהו של האפיפיור, המלך יישאר מנוטרל, חסר תמיכה וכוח ולמעשה מחוסל. מה עשה המלך – הלך אל האפיפיור לעיר קנוסה שבאיטליה לבקש מחילה. לבוש בגדי עניים ויחף עמד המלך בגשם וברוח לפני שער ארמון האפיפיור וביקש לראות פניו. תחילה סירב האפיפיור לקבל את המלך, אבל בחלוף שלושה ימים חשש, שהשפלה מוגזמת של המלך תגרום להתמרמרות בעולם הנוצרי ותזיק לאינטרסים של הכנסייה, נמלך בדעתו וקיבל את פניו. בכך הביע כביכול את סליחתו והחרם ממילא בוטל. כלפי חוץ נראה היה כאילו התפייסו השניים והשלימו ביניהם.

המלך החזיר לעצמו את חופש הפעולה ולמעשה ניצח את האפיפיור. בהיבט שטחי אמנם נראה, שהמלך כביכול השפיל את עצמו, אלא שהשפלה מעין זו היא חסרת משמעות. וההיסטוריה זוכרת אותו כסמל למדינאי בעל חוכמה פוליטית.

מי יודע אם המלך לא למד מיעקב אבינו, שהשפלה עצמית אינה תמיד השפלה, היפוכו. טענותיהם של פוליטיקאים, שישראל משפילה עצמה בעשותה ויתורים פוליטיים וכי היא חייבת להפגין כח, הם דברי להג חסרי אחריות. כאילו למדינה יש תחושות של בן אנוש, והיא מסוגלת לחוש מושפלת. המדינה חסרת רגשות, יש לה אינטרסים, ואלו חייבים להדריך את מהלכיה.

מדינת ישראל מחזיקה באחד הצבאות החזקים בעולם ויש לה בני ברית עצומים. אין מי שמסוגל להתגרות בה ולגרום לה נזק רציני. מיותר ואף אין זה נאה למי שהוא חזק, בעל ביטחון עצמי וגאווה עצמית, להפגין יהירות. יכול הוא להרשות לעצמו מראית עין של וותרן, בדרכו לקדם את האינטרסים שלו באמצעות טקטיקות דיפלומטיות.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com