Paraschat haSchawua: Wajischlach

0
43

פרשת חייו של יעקב אבינו עשירה בגבורה ובמעשים טובים ויחד עם זאת רווייה באכזבות וביגון. נעמוד השבוע על מספר אירועים הכלולים בפרשה שלנו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וישלח

מאורע אחד, שלא נתחוור כל צורכו ופותח פתח להשערות ופרשנויות שונות היא סיפור מאבקו של יעקב במלאך אלוהים. הדעה המקובלת הנלמדת בבית הספר נראית מאוד שטחית. ניתוח הטקסט המיקראי עשוי אולי לתרום להבהרה. השאלה הראשונה מתייחסת לזיהויו של מלאך זה. התורה אומרת לנו „וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר“ (בראשית לב, כה). ובכן מי זה האיש הזה? אמנם „איש“ זה אומר ליעקב בהמשך: „לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל. רמז לכך, שהאיש הינו כביכול שליח או מלאך אלוהים. אבל מאידך נראה מוזר ביותר, שאלוהים שולח מלאך להילחם ביעקב? רש“י הגדול, שפירש את כל התנ“ך, גם כן לא היה שלם עם הכתוב. הוא פתר את עצמו בהסבר לאקוני, שבו הסתמך על חז“ל: „ופירשו רבותינו ז“ל, שהוא שרו של עשו“. בזמנו שררה אמונה מוזרה, שלכל אדם יש מלאך או דמון, מעין שטן, המלווה אותו בחייו. סימוכין לאמונה זו אנו מוצאים בתהילים ל“ד „חֹנֶה מַלְאַךְ יְהוָ“ה סָבִיב לִירֵאָיו וַיְחַלְּצֵם“. אם היה זה „שרו של עשו“, כפי שמסופר במדרש, הרי ש“איש“ זה היה אויב, שמטרתו היתה להחליש את יעקב לפני המפגש עם אחיו עשו. וכאן מתעוררת שאלה (בהתאם להיגיון ולחשיבה האנושית),  איזו סמכות היתה לאויב זה להעניק ליעקב את שמו החדש „ישראל“. בידוע שאלוהים בכבודו ובעצמו שינה את שמותיהם של בני האדם, כך בעניין אברהם ושרה.

נראה לי, שגם למחבר התורה (בין אם נערכה בהשראה אלוהית או כספר היסטוריה רגיל), נראתה הענקת השם ישראל, המכילה את שם האל, על ידי גורם החשוד כשליח הרוע, מוזרה. ייתכן שמסיבה זו חוזר עניין שינוי השם בפרק ל“ה. כאן נכנס אלוהים בעצמו לתמונה ואומר: „לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל“.

בהתאם לרמב“ם האירוע היה חלום, ומכאן שיש בו סימליות. אבל איזו סימליות? מכל מקום נפתח כאן פתח לדרשנים למיניהם לפתח השערות כיד הדימיון הטובה עליהם.

כאב ויגון רב גרמו ליעקב אבינו בניו שמעון ולוי. אין זאת אלא שבליבו של יעקב הצטברו כעס ומרירות רבה, אחרת לא ניתן להסביר את הקללה שקילל את שני בניו אלה, בהיפרדו ממשפחתו סמוך למותו. תחילתו של מעשה העוולה בפרשה שלפנינו.

שני צעירים אלה נחונו במידה עצומה של רוע ורשע, ולולא היו בני יעקב, לא היו נפטרים מהעניין בשלום. הסיפור מוכר בעיקרו על ידי מרבית הקוראים. שכם בן חמור שכב עם דינה בתו של יעקב, כנראה שבניגוד לרצונה. מכל מקום הבחור התאהב בנערה ורצה לשאתה לאישה. לצורך זה הוסכם, שלכל בני העיר שכם תיערך מילה. לאחר הניתוח, כאשר כל בני העיר היו חולים, ניצלו שני בניו הרשעים של יעקב את המצב, רצחו את הזכרים ובזזו את כל מה שהיה ניתן לבוז ואת הנשים והילדים לקחו לעצמם.

משנודע הדבר, פנה יעקב אל שני בניו אלה בטענות, אבל הם הצטדקו בתירוץ השיקרי „הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ.“. אין כל ספק, שלא כבוד המשפחה עמד לנגד עיניהם. לא רק זאת, אלא שבצביעותם הם גרמו נזק חמור לאחותם דינה, אשר את כבודה כביכול רצו להציל. לאחר מעשי הרצח ופירסומו ברבים, לא היה עוד לדינה סיכוי למצוא בעל ולהקים משפחה. אילו היתה נשאת לשכם בן חמור, אשר אהב אותה, היתה זוכה להקים משפחה וכנראה גם לחיות באושר. תאוות הבצע של האחים שמעון ולוי גברו על האינטרסים של דינה אחותם. הגזילה והשוד היו בראש מעייניהם.

יעקב היה בהשוואה לסבו אברהם בעל לב רכרוכי. שכן שנים רבות אצר בליבו את המרירות שהתפתחה לתאוות נקמה. זאת ניתן להבין מהזעם שנשפך מליבו בדבריו האחרונים, כאשר תיאר אותם כגזלנים סידרתיים: „שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס  מְכֵרֹתֵיהֶם“, ולכן העדיף להתרחק מחברתם והשתדל להמנע ממגע עימהם: „בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי“. לבסוף אף קילל אותם: „אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה“, ובגלל הסכנה הנובעת משני פראי אדם אלה, יעקב מפזר את משפחותיהם לכל רוחות השמים: „אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל“.

האימרה „צער גידול בנים“ אין בה לתאר אפילו את מיקצתה של עוגמת הנפש, שגרמו שני בנים אלה לאבי האומה יעקב.

עניין סתום נוסף. אחרי האירועים הנ“ל, כאשר לאחר עשרים שנה מגיע יעקב לבית אל, שם החלה דרכו בברחו מפני ניקמת אחיו, רק עתה הוא מנקה את מחנהו מהאלילים המלווים אותו והמפוזרים במאהל שלו: וַיִּתְּנוּ אֶל יַעֲקֹב אֵת כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם (בראשית לה, ד). האם היה מנוע מלעשות זאת קודם לכן?

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com