Paraschat haSchawua: Wajigasch

0
30

לפעמים נוצר אצלי הרושם, שחכמי יהדות גדולים (אינני רוצה להכליל ולכן לא אומר חז“ל) קוראים את התורה בצורה סלקטיבית. אני יכול לתאר לעצמי שבין הקוראים, החושבים עצמם לדתיים למהדרין, יש מי שיאשים אותי בהסתה פרועה או לפחות בהוצאת דיבה ולשון הרע, אבל דווקא בפרשה שלנו ניתן למצוא סימוכין לרושם שהתרשמתי…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויגש

יעקב יורד עם משפחתו מצריימה בגלל הרעב שפקד את האזור ומפני שבנו אהובו יוסף הזמין אותו ואת כל המשפחה לשהות במצריים, לפחות בשנות הרעב, שאמורות היו להימשך חמש שנים נוספות.

בדרכם למצריים עושה המשפחה חנייה בבאר שבע. בחלום הלילה מופיע אלוהים ליעקב ואומר לו: „אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם.“ יש להניח שליעקב היו חששות לעשות את המסע הגדול הזה על מנת להתיישב בארץ לא נודעת. אחרי הכל אבינו יעקב היה כבר בן מאה ושלושים שנה ובגיל כזה כבר לא אוהבים לצאת להרפתקאות. אלוהים אבל מודע לחששותיו, מופיע אליו בחזון וחוזר על ההבטחות שנתן לו ולאבותיו אברהם ויצחק, לעשות את המשפחה לגוי גדול.

מכל מקום אין להניח, שהירידה כביכול מארץ כנען לחוצה לארץ היתה מניע לחששותיו. ראשית משום שגם אבותיו אברהם ויצחק ירדו למצריים וכמו כן אין בכתובים רמז לכך, שאלוהים לא אהב את הרעיון. להיפך, אלוהים מעודד אותו לירידה ומבטיח להפוך את משפחת לגוי גדול, וזאת דווקא במצריים. מכאן ניתן להסיק שהיה צפוי, שהשהות במצריים תימשך זמן רב. אנחנו יודעים שזה עניין של דורות רבים עד שמשפחה אחת גדלה להיות עם גדול.

הרמב“ן (1194 – 1270), שהיה אחד מחכמי ישראל הגדולים טען (וכבר עמדתי על כך בעבר), שהשהות בגלות מצריים היתה עונש, שבו נענש זרעו של אברהם אבינו, על שזה ירד בעת רעב למצריים ולא ציפה לישועת השם. הרעיון של הרמב“ן, כפי שכבר הוכחתי היה מופרך מכמה סיבות, אבל כאן אעמוד על מה שמסתבר מהקטע שלפנינו. על גלות מצרים כביכול כעונש אין מה לחשוב. אלוהים אומר ליעקב בפירוש לרדת למצרים ולשהות שם דורות מספר. ואילולא היה קם אותו פרעה במצרים, אשר לא ידע את יוסף, יש להניח, שבני ישראל לא היו סובלים מרדיפות המלך. בנוסף לכך, פרעה חשש מהתרבותם הרבה של בני ישראל ופחד, כפי שהוא התבטא, שהם ישתלטו על מצרים. זו היתה בעייה דמוגרפית, ואנחנו יודעים ממצבנו כיום בארץ, שנושא הדמוגרפיה בישראל מדיר לאנשים רבים שינה מעיניהם. ובצדק!

אשר לרמב“ן ולפרשנותו. סביר להניח שהכיר את התורה בעל-פה ובוודאי הכיר את הקטע הנ“ל, אבל הוא העדיף להתעלם ממנו, כי לנגד עיניו (יש להניח) היתה מטרה לאומית פוליטית, היינו להזהיר מפני עזיבת הארץ מכל סיבה אפשרית.

פרשנות יותר מודרנית לשהות הארוכה של בני ישראל במצריים אנחנו מוצאים אצל רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ (1475 – 1550), פרשן מקרא יהודי-איטלקי, רב, רופא ואחד מראשי קהילת יהודי רומא. חיבורו החשוב והנפוץ ביותר הוא ביאור לתורה. ספורנו סבור, שבמחשבתו של האל היה לתת למשפחת יעקב להתפתח בנפרד מעמי כנען. בכנען, באיזור שכולם דיברו אותה שפה והיו בעלי מנהגים דומים, היתה קיימת הסכנה שהמשפחה הקטנה תתערב עם בני העמים האחרים ותטמע בהם. לעומת זאת בין המצרים, אשר התייחסו אל כל הזרים (ולא רק לבני ישראל) כלאנשים טמאים, שאיתם לא אכלו על שולחן אחד, בנוסף להגבלות אחרות, לא היתה קיימת סכנה כזו. כאן יכלו בני ישראל להישאר בינם לבין עצמם, ללא סכנה של נישואי תערובת והתבוללות.

ההסבר נשמע סביר והגיוני, אלא שיש בו שני כשלים. ספורנו אולי לא ידע את מה שהמדע יודע היום, שהנישואים בתוך המשפחה או בתוך שבט אחד, ללא התערבות עם גנים זרים, גורמים עם הזמן להתנוונות הגזע. השוני בין הקהילות היהודיות הרבות, ההבדלים בצבע, במראה ובאופי החברים, הוא שכנראה גרם להשבחת התורשה של העם היהודי.

ספורנו כנראה התעלם מעובדות שהיו ידועות גם בזמנו הוא, כלומר עובדות מסיפורי התנ“ך. נישואי תערובת היו ידועים כבר במידבר (משה רבנו ואשתו הכושית). הם היו נפוצים לאחר מכן, בשבת בני ישראל בארץ כנען. בימי השופטים (בועז ורות המואביה). בתקופת המלכים. מלכי יהודה וישראל לא נמנעו מלקחת נשים מבנות העמים השכנים. התנ“ך אינו נותן לנו סקר או נתונים סטטיסטיים על מנהגי הנישואים של בני העם. אבל מתוך המעט הכתוב בו ומן המקרים הבודדים הנזכרים, ניתן להשליך על הכלל. אם למלכים לא היתה בעייה לקחת נשים נוכריות, מדוע שזה יהווה בעייה לשאר בני העם? אין זה הגיוני לחשוב כך.

כל אותן קבוצות בני אדם, שהסתגרו מהשפעות חיצוניות ומהתערבבות עם זרים וניסו לשמור על טהרת הגזע, לקו בהתנוונות. לכן גם לא סביר שאלוהים רצה לאפשר לשבטי יעקב להתפתח במעין גטו, בבדלנות. ומי יכול לומר כיום, אם צאצאי יעקב התערבבו עם עממים אחרים שישבו או עברו במצריים אותה עת או לא.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com