Paraschat haSchawua: Noach

0
21

יש מי שחושב, שסיפור המבול שמספרת לנו התורה, הינו דיווח על אירוע היסטורי, שגרם לשואה באיזור מסויים של המזרח הקרוב…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: נח

לעומת זאת ישנם פרשנים הבקיאים בסתרי תורה ומחפשים כל אחד על פי גישתו ונטיותיו להסביר את הסוד הצפון בין האותיות. אני אינני סבור שאלוהים או משה רבנו ניסו להסתיר סודות בין המילים, במטרה שכעבור מאה או מאתיים דורות או שבשנת 2013 יבוא פלוני ויגלה את מה שהמקרא הסתיר מעינינו עד עתה. אלוהים או משה רבנו לא שיחקו איתנו במחבואים כדרכם של אלי יוון באולימפוס או אלי רומי. אם יצליח איזה איש רזים, קבליסט או מיסטיקן לשכנע אותי, שאכן אלוהים הכין את התנ“ך כחידון, במה יתבטא עבורי ההבדל בין אלוהים לבין אלי הפגאנים.

חכמינו ז“ל קבעו כללי פרשנות וגם אם נזקקו לפעמים למדרש-אגדה, יש להבין זאת כנסיון ללימוד-השכל ולא לעובדות היסטוריות. מעבר לפירוש הפשט של המיקרא אני שואל את עצמי, מדוע טרחה התורה לספר לנו דווקה סיפור זה מתוך ההיסטוריה, שהיתה וודאי עשירה באירועים שונים ומעניינים. מאחר שכל חכמי ישראל (ולא סתם הוזים ורודפי מיסטיקה) מסכימים שהתורה אינה ספר היסטוריה, כי אם ספר אמונה בעל מסרים, שחייבים להיות מובנים. נותרה השאלה: מה המסר בסיפור זה?

התורה מתארת לנו את התקופה שלפני המבול. תקופה בה לא היו קיימים חוקים, בה לא היו עונות קבועות בשנה והחיים היו כביכול חסרי עמל ודאגה. וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ וְהִשְׁקָה אֶת כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה (ב, ו). כמובן שבמצב זה של חוסר סדר וחוסר אוריינטציה בני האדם הלכו אחר יצריהם והארץ „מלאה חמס“. אזכיר רק את הרצח של הבל בידי אחיו קיין, אשר נענש למרות שלא היה קיים חוק שאסר רצח.

אגב אורכא הערה בהקשר זה: מדוע נענש קיין, כאשר ידוע שענישה ללא חוק מפורש היא עניין שהדעה הכללית אינה סובלת אותו. התשובה היא, שיש מעשים שאסורים גם ללא חוק מפורש, או כמו שביטא זאת אחד משופטי ישראל בדור הקודם: יש עניינים שהדגל השחור של אי החוקיות מנפנף מעליהם. כלומר שכל בר-דעת יודע שזה בלתי חוקי, גם אם לא פורש במיוחד בספר החוקים.

ואז, כאשר אלוהים נוכח לראות, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (ו, ה), וכי הטבע האנושי זקוק לריסון, הוא גורם למבול ומחסל בכך את פרי עמלו, אשר עליו עבד כמעט שבוע ימים. וכל זאת, כפי שאנו רואים, על מנת להתחיל את סיפור האנושות מחדש. למעשה מתחילה ההיסטוריה האנושית בהתאם לתורה אחרי המבול ואבי האנושות החדשה הינו צדיק בשם נוח.

הקורא הנויטרלי, נגיד אחד שמעולם לא שמע על היהדות ועל התורה, יקרא את הפרקים הראשונים בספר בראשית, ישאל את עצמו: אז מה הועיל כל הסיפור הזה. אלוהים חיסל את התרבות האנושית שהתקיימה החל באדם הראשון, והקים תרבות אנושית שנייה שהחלה עם נוח ואשר מבחינת טבעו של האדם, אינה שונה ממה שהיה קודם. כי כידוע היצור האנושי הוא בעל תשוקות ומאוויים ורצונות באופן אנוכי ביותר. אז מה יצא לנו מכל זה?

אם נשווה את המצב שלפני המבול למצב שלאחריו, נגלה הבדלים וגם דברים זהים. כאשר לפני המבול לא היתה קיימת שום חוקיות בטבע, אלא הכל התנהל על פי צו אלוהי, הוא שלט והסדיר את הכל. הנה לאחר המבול אומר אלוהים: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (ח, כב). יש עכשו סדר בעולם והאדם יכול להתאים את צרכיו בהתאם לסדרי הטבע. אלוהים גם מודיע: לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם (שם) ולא יהיה שוב מבול. לעומת זאת באשר לטבע האדם אומר אלוהים בהמשך, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. כלומר שבטבעו האדם לא השתנה. לפני המבול מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם, ואחרי המבול ליבו רע מנעוריו.

ועוד הבדל משמעותי בעולם שלפני ואחרי המבול. לפני המבול לא ניתנו חוקים לאדם. אחרי המבול אנחנו שומעים על שבע מצוות בני-נוח. שבע מצוות אלה הם החוק הבסיסי שמסדיר את היחסים בין בני האדם וזאת לפני מתן תורה.

המסר או נגיד הלקח שניתן ללמוד מסיפור המבול הוא: אומנם יכול האדם להיות רע ולמלא את הארץ חמס ואלוהים לא ישמיד אותו, אבל הוא לא חייב להיות רע. הוא נדרש לקבל על עצמו אחריות ולנהוג בתבונה ובצדק, על מנת שהחברה האנושית לא תדרדר למצב שכל אחד מנסה להיבנות על חשבון האחר והארץ שוב תתמלא חמס. אומנם סכנת כלייה על ידי אלוהים כבר לא קיימת, אבל היא עלולה להתרחש בעזרתו האדיבה של המין האנושי חסר המעצורים.

שבת שלום