Paraschat haSchawua: Bereschit

0
21

כיום יודע כל מי שמתעניין ושמוחו אינו סתום לגמרי, שהעולם לא נברא בשישה ימים. אם כי יש בינינו כאלה, הכוונה בין בני ברית וגם בין מי שאינם בני ברית, המנסים להוכיח שכל מה שכתוב בתורה אכן התרחש כך במציאות. איזה פיזיקאי פיתח למשל תיאוריה, כי ששת ימי הבריאה אכן התקיימו כמו שכתוב, היינו על פי סדר ההתפתחות שבמקרא, אלה שבמקום יום הנחשב בד“כ לעשרים וארבע שעות, חייבים לחשוב במושגים של תקופות, כאשר כל תקופה נמשכת מיליוני או מיליארדי שנים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בראשית

חוקרים במקצועות שונים מנסים להוכיח, שכל הניסים המוזכרים במקרא, יש להם הסבר הגיוני ואכן התרחשו כפי שכתוב. למשל חציית ים סוף בצאת ישראל ממצריים התרחשה בעת שפל, כאשר הים נסוג וברגע שבני ישראל הגיעו לחוף מבטחים באה הגאות והטביעה את פרעה וחילו. לא כאן המקום לדון בניסיונות עקרים אלה, באשר הינם ילדותיים. אבל לא רק שנסיונות אלה מראים גישה ילדותית, הם מזיקים ומוכיחים שאלה המנסים לאשש ולהוכיח את הכתוב במקרא לא הבינו במקרה הטוב את מה שאומרת לנו התורה ובמקרה הרע הם שרלטנים ורודפי פרסומת ואולי אף רודפי בצע.

וכל כך למה? מאחר שכל הנסיונות להוכיח שהכתוב בתורה נכון מבחינה היסטורית ומדעית מעידים על כך, שזה שמנסה להוביל את ההוכחה אינו מאמין במה שכתוב בתורה ואולי אפילו אינו מאמין בדת ישראל או אפילו באלוהים חו“ש. צא וחשוב, נניח שמישהו הצליח להוכיח פרט כלשהו, הרי הוכחה כזו היא רק הוכחה על תנאי. יכול להיות שבעוד דור או שניים יתפתח המדע עד כדי הוכחה אחרת או שגילויים ארכיאולוגים יוכיחו משהו אחר. זאת אומרת שכל האמונה תלוייה בתנאי להוכיח אמת זו או אחרת. ואם יוכח שאמת זו או אחרת, או מה שנחשב עד עכשיו לאמת, כבר אינו בטוח, נשמטת הקרקע לאמונה. אמונה מעין זו, שהיא אמונה על-תנאי, היא למעשה אמונה אלילית.

רש“י, ומי לנו גדול ממנו כפרשן המקרא, אשר מזה כאלף שנים נעזרים הלומדים בפרשנותו, נותן כבר בפתיחת פרשנותו לתורה על הפסוק הראשון שבו פותחת התורה, את ההסבר הקובע: „ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו…“. רש“י היה מודע לויכוחים של חכמינו ושל פילוסופים ותאולוגים באשר למובנן של מילות הפתיחה שבבראשית. לא אכנס כאן לכל הרקע של הויכוחים השונים והבעיות שמעוררים הפסוקים הראשונים שבבראשית, אבל הערה אחת של רש“י תספיק לנו. „שהרי כתיב ורוח אלוהים מרחפת על פני המים, ועדיין לא גילה המקרא בריית המים מתי היתה“.

כבר לפני אלף שנים, כאשר איש לא חלם על התפתחות הפיזיקה והמטמטיקה, כאשר הכנסייה רדפה את מי שניסה להסביר שהעולם איננו משטח ושהוא איננו מרכז היקום, ידע והבין רש“י, את מה שחכמי ישראל אומרים בדורות האחרונים, שהתנ“ך איננו ספר ללימוד ההיסטוריה ואיננו ספר ללימוד אסטרונומיה ולא ללימוד גיאוגרפיה ולא מדע אחר כלשהו. בכל יום שני וחמישי בא איזה יהודי תמים וחושב, שהוא יצליח בתחכום מיוחד או בדרך של גילוי סודות או רמזים או בדרך המיסטיקה להוכיח את הכתוב בתורה. כמו שאמר לי פעם רב פלוני, שהעובדה ששש מאות אלף איש היו נוכחים בסיני בעת מתן תורה, ושעובדה זו נמסרה במשך הדורות מאב לבן, הינה הוכחה ניצחת שמעמד הר סיני אכן התרחש כמו שכתוב. ומה אם יום אחד יצליחו מדענים להוכיח, שבסיני לא היו שש מאות אלף איש, כי אם מקסימום שבט בן אלף איש, ושארץ ישראל לא נכבשה במלחמה, אלא שאותו שבט עלה לכנען והתערב עם שבטי העברים שכבר חיו שם. נניח… זו רק שאלה היפוטטית. מה אז? אני מביא זאת רק כדוגמה על הסכנה שבדרכי הוכחה אלה. אלוהים הינו על פי הרמב“ם „אמת מצוי“. הוא אינו זקוק לחסידים שוטים שיוכיחו כביכול את „אמיתת הימצאו“. מי אינו מאמין, לא יעזור שום דבר. כי גם אם „יוכיחו“ לו אניין זה או אחר, אמונתו תהיה תמיד על-תנאי ולכן זמנית ורעועה.

התורה הינה הספר המכונן של האמונה באלוהים ובדת ישראל. האמונה היא ללא תנאי. היא שונה מכל האמונות שהיו ידועות בעולם עד אז, אמונות באלים השונים של העמים השונים ושהיו כולן אמונות-על-תנאי. ועובדה שכל האמונות האלה נעלמו לאחר שבני האדם הכירו שהתנאים לאמונות חלפו מן העולם. התורה מסבירה את היחס שבין האלוהים לבין מאמיניו, כלומר קובעת את החיובים שעל המאמין לקיים. בקיצור עבודת-השם, שהיא קיום המצוות.

רש“י, שנטה בפירושיו ללכת בדרך פרשנות המקרא כפשוטו, נזקק בפתיחת התורה במידרש. הוא כנראה שאל את עצמו, אם עניינה של התורה הוא ללמד אותנו את חובותינו כמאמינים, היינו קיום המצוות, היה צריך הכתוב להתחיל עם המצווה הראשונה שבה נצטוו בני ישראל. ועל מנת להסביר את הפתיחה שלפנינו נזקק כאמור למידרש: רצה הקב“ה כבר בהתחלה להבהיר, שהוא בורא העולם ושהעולם הינו יצירתו והוא בעליו. שאם יבואו אומות העולם אל בני ישראל בטענות על שגזלו את ארץ ישראל מידי העמים שישבו בהם, יוכלו להשיב להם: הוא בראה והוא חילקה כרצונו. רצה – נתן ארץ מסויימת לעם פלוני, רצה – לקחה מעם פלוני ונתנה לעם אלמוני. כפי שגם מוכיחה ההיסטוריה האנושית. עד כאן טוב ויפה. אלא שקצרה בינתי מלהבין, מדוע עם ישראל, שברובו הינו חילוני, אוהב להסתמך על מידרש-אגדה זה בבואו להצדיק את החזקתו בחבלי ארץ ישראל. הרי בסופו של דבר איננו יודעים, מתי הקב“ה יחליט לקחת את הארץ הזו ולתיתה לעם אחר, כפי שכבר עשה מספר פעמים.

שבת שלום ומועדים לשימחה