Paraschat haSchawua: Reeh

0
33

נושאים רבים נכללים בפרשה זו, וכל נושא מן הראוי להקדיש לו דיון נפרד ומעמיק. אבל הפעם קלטה עיני דווקא את עניין השמיטה, כי עניין זה הפעיל את הפנטזייה, את הדמיון הבלתי רציונלי, שמרשה לעצמו לשוטט בספירות בין מציאות ללא-מציאות, בין היש והאין…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ראה

הנושא עצמו פשוט בתכלית: א. מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה  ב. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו (דברים טו).

מדי שבע שנים מתבטלים החובות. זה הלא משהו נהדר. אני מתאר לעצמי, שאם מפלגה מסויימת היתה יוצאת עם תוכנית להחזיר עטרה ליושנה, להנהיג שוב את חוקי התורה, בעיקר בכל הנוגע לחוב-הלוואה  ורושמת על דיגלה את הסיסמה „שמיטת חובות“, עם ישראל על כל חלקיו היה נושם לרווחה ואנחת הרווחה היתה נשמעת מקצה העולם ועד קצהו. (לאירנים יש שריעה, אז למה שלנו לא יהיו חוקי התורה?)

למי מאחינו יושבי ארץ הקודש אין אובר-דרפט? תארו לעצמכם שמדי שבע שנים החובות בבנקים היו נמחקים, איזה כיף! ואחרי זה אפשר להתחיל מחדש לצבור אובר-דרפט.

אומנם בלי לעשות חובות החיים גם לא קלים. בחברה המודרנית במילא, אבל כבר לפני אלפיים שנה ביטל הלל הזקן את נושא שמיטת החובות. הוא נוכח לדעת, שתושבי הארץ לא היו מסוגלים לשרוד אם לא קיבלו הלוואות, ומאידך המלווים, כלומר הבנקים, לא נתנו הלוואות כאשר התקרבה שנת השמיטה. הוא פשוט ביטל חוק מפורש מהתורה. אומנם הוא מצא לכך תירוץ, המציא תחבולה וקרא לה פרוזבול (שכאן אין טעם להאריך בהסברה), אבל בין כך ובין כך הוא עקר מצווה מפורשת מהתורה. וזו לא המצווה היחידה שחז“ל עקרו מהתורה עם השנים.

נניח שאי אפשר להחיל את חוקי התורה במדינה מודרנית שרוב תושביה חילונים. נניח שבלי חובות ובלי בנקים החיים בחברה המודרנית אינם אפשריים, אבל האם אי אפשר היה במקום לבטל לגמרי את השמיטה, לכפות קצת יותר מוסר אנושי או תורתי על הבנקים ועל הנהנתנים שמאחוריהם?

הבעייה שלנו היא, שאין ביהדות סמכות הלכתית מודרנית, שתתאים את מצוות התורה לדרישות חיי היום-יום שלנו. אומנם אי אפשר להפוך את מצוות התורה לחוקי המדינה וזה גם לא רצוי, אבל סמכות הלכתית יכולה לתת כיוון מוסרי הקשור במסורת ישראל. כי אחרת אפשר לשאול, מה טעם בכלל יש במסורת, האם רק כדי לאכול קפילטע-פיש?

ומאידך יש לנו נביאים-מטעם-עצמם, שיודעים בדיוק מה התורה מצווה ומה אלוהי ישראל מצפה מהם ממש בימים אלו. כמו למשל הקמת בית מקדש שלישי. ולצורך זה אוספים כספים מיהודים תמימים וחלושי מוח ועושים תעמולה גדולה לעניינם. ושוב הבעייה שלנו, שאין בין בעלי הסמכות בעולם הדת מי שיעצור אותם ויצא נגדם בגלוי.

אומץ-לב זה דבר נדיר. וגם מי שאיננו חסיד הכנסייה הקתולית, הופתע בימים אלו מהכרזתו של ראש הכנסייה, האפיפיור, כאשר נשאל לדעתו על נושא ההומוסקסואליות בין אנשי הכמורה, השיב בערך במילים אלו: „מי אני שאשפוט בני אדם על נטיותיהם, כאשר הם מחפשים את קירבת האלוהים“. וזאת לזכור שהכנסייה הקתולית שואבת את התנגדותה להומוסקסואליות מהתורה:

„וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם (ויקרא כ יג).

שבת שלום