על אברהם אבינו נכתבו פרשנויות ואגדות לרוב. ניתן היה אפילו לכתוב עליו רומן היסטורי כפי שכתב הסופר תומס מאן (זוכה פרס נובל) על יעקב אבינו, ספר נפלא בשם „יוסף ואחיו“ המכיל למעלה מאלף עמודים. אבל למה לנו רומן?…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: לך לך, וירא
מה שכתוב בתורה מספיק לכל בעל דמיון כדי לתאר לעצמו ענק זה על כל גדולתו ועל חולשותיו. ועל כך כבר עמדו חכמינו ז“ל. למשל: שאברהם טעה ביחסו המתנכר לבנו ישמעאל; שאברהם טעה בהציגו את אשתו כאחותו והביא צרות על מלכים שלא חטאו ולא התכוונו לחטוא ולא סמך על אלוהיו. מאידך היה הוא האדם הראשון בהיסטוריה שגילה את מציאותו של ה‘; הוא התדיין עם אלוהים כמו עורך דין ממולח בנסיון למנוע את החרבת העיר סדום ולא חשש מחמתו של בעל שיחו; הוא היה המאמין האבסולוטי, שהיה מוכן לקריב את בנו במצוות האל. מה יש יותר מזה?
כל זה ידוע ואני חוזר על כך רק כהקדמה רטורית. וזאת למה? כי בני ישראל, החיים עימנו כיום, מזכירים אותו כמעט תמיד רק בהקשר פוליטי. כמין אסמכתה לשלטון יהודי בארץ ישראל, כאסמכתה להתנחלות בחברון כאילו הקבר שקנה אברהם מידי עפרון החיתי נרשם בספרי רישום המקרקעין; כאסמכתה להתנחלות באיזורים מיושבים על ידי עם אחר, וכל זה בגלל שאלוהים הבטיח לאברהם: וַיֵּרָא ה‘ אֶל-אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת (יב, ז). וַה‘ אָמַר אֶל-אַבְרָם .. ּרְאֵה … צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה, כִּי אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד-עוֹלָם (יג, יד-טו).
אבל כבר אמרו חז“ל וגם רש“י הגדול בפירושו לפסוק וַיֹּאמַר אֲדֹנָי ה‘ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה (טו, ח), כי אברהם לא קנה זכויות לצאצאיו. כל דור חייב לקנות לעצמו את זכויותיו ואין להסתמך על זכויות שניקנו כביכול ע“י האבות.
אביא דוגמה אבסורדית: בן אדם חוטא, מרמה וגונב ועובר על כל העבירות שניתן לעבור עליהם, אבל אומר לעצמו „מה איכפת לי, אבי היה צדיק שבצדיקים וזכותו תגן עלי, אז מה יש לי לדאוג“. הנוצרים המציאו משהו כזה: בהתאם לאמונתם אדם הראשון חטא והחטיא את כל צאצאיו, היינו את כל המין האנושי. בא ישו ובמותו על הצלב כיפר לעבירות כל מאמיניו. היינו שדי לאדם להצטרף לכנסיה הנוצרית, וחטאי אדם הראשון נסלחים לו. יופי! מישהו מבין את זה? אני לא!
אני מאמין, היינו חושב, שלנוצרים יש מספיק נימוקים של חכמיהם שמתרצים ומנמקים עניין אבסורדי זה למאמיניהם. אלא שאנחנו לא ננסה להתעמק בכך, כי זה לא ענייננו. כמו כן אני לא רק חושב ומאמין, אלא יודע, שלאחינו בני ישראל, המסתמכים על זכויות שניקנו להם מאת ה‘ ע“י אברהם אבינו על ארץ ישראל, יש נימוקים, הסברים ופרשנויות לרוב על זכותם זו. ועם אנשים שמאמינים בזכויותיהם אני לא מתווכח, כמו שאני גם לא מתווכח עם הנוצרים המאמינים בכפרת ישו. אבל אני שואל את עצמי, בשביל מה היהודים האלה זקוקים לעלה התאנה של אברהם אבינו. מה זה נותן לנו? מה נותנים לנו „ספרי הטאבו“ מתקופת אברהם אבינו? מה נותנים לנו זכויות היסטוריות?
הבה ננסה סתם ככה תרגיל היפותיתי, כלומר נשחק ב“כאילו“. נניח שאנשי מדע, ארכיאולוגים, בדיקות גנטיות ועוד אלף מחקרים היו מוכיחים בוודאות גמורה, שהיהודים החיים היום בישראל אינם צאצאי היהודים, כי אם למשל צאצאיהם של הקוזרים, שבטים נוודים המקורבים אתנית למשפחת הטורקים. ונניח שאנשי מדע, ארכיאולוגים, בדיקות גנטיות ועוד אלף מחקרים היו מוכיחים בוודאות גמורה, שהערבים החיים כיום בין הים התיכון לבין הירדן הינם למשל צאצאיהם האמיתיים של הכנענים והפלישתים ושהם יישבו את הארץ מאז 4000 שנה ועד היום. עכשיו באה השאלה: נניח שכל זה באמת היה כך, האם זה היה נימוק מספיק אפילו לישראלי אחד לפנות את מקומו ולעזוב את הארץ?
ועכשיו נשוב להתחלה: בשביל מה צריכים היהודים הישראלים היום (כאשר מרביתם אפילו אינם דתיים) לנימוק של ארץ האבות שהובטחה לצאצאיהם? בשביל מה הם זקוקים לנימוק זכויות היסטוריות, דויד ושלמה, רציפות של יישוב היסטורי? האמת שכל זה מבחינת ההיגיון מיותר לחלוטין. אבל אין סיבה ללא מסובב, והסיבה היא: בדרך זו מרגיעים ישראלים רבים את מצפונם, כאשר הם מתנהגים כלפי יושבי הארץ שאינם יהודים שלא על פי כללי היושר וההגינות שמלמדת אותם התורה ומסורת ישראל.
ואם למישהו יש הסבר יותר טוב – שיקום!
שבת שלום
