Paraschat haSchawua: Masse

0
31

חומש המדבר, פרקים לג – לו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה:  מסעי

שבטי ישראל מגיעים בפרשה זו לסוף מסעיהם במדבר. הם עומדים לעלות לכנען, להורישה מפני העמים היושבים בה ולהתנחל בארץ המובטחת.

והנה רגע לפני כניסתם לארץ: ט וַיְדַבֵּר ה‘ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם  כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן… ובהמשך הפרק (פרק לה):

לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ כִּי-אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ.

מה זה אומר? זה מזהיר את בני ישראל שלא לטמא את ארץ ישראל. ואיך מטמאים את הארץ? באמצעות שפיכות דמים. ובנוסף מאיים הפסוק, שלארץ לא יכופר אלא אם יישפך דמו של מי ששפך את הדם. ובהמשך אומר הכתוב:

לד וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ  כִּי אֲנִי ה‘ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ושוב אותה אזהרה, אלא שכאן פותח לנו הכתוב את עינינו באשר לקדושת הארץ. בניגוד למי שחושב, שהארץ קדושה בפני עצמה, רק משום שהקב“ה הבטיח לאבות ולעם ישראל לתת להם את ארץ כנען, מדגיש כאן הכתוב, „כי אני שוכן בתוך בני ישראל“. כלומר אלוהים לא שוכן בארץ ישראל כשלעצמה, כי כל העולם הוא ביתו של הקב“ה, כמו שכתוב אצל ישעיהו הנביא „כה אמר ה‘ השמים כסאי והארץ הדם רגלי“, אלא הוא שוכן בתוך בני ישראל שנמצאים בארץ ורק במובן זה ה‘ שוכן בארץ ישראל.

כל הנאמר למעלה מפנה אותי לשאלה פשוטה. האם הקב“ה שוכן כיום (הדגש הוא על זמננו אנו) בתוך בני ישראל ומקדש בכך את הארץ? שאלה זו חשובה, מפני ששומעים רבות מחוגים דתיים ואחרים על קדושת הארץ. ומי שמקבל את הנוסחה הזו של קדושת הארץ, יש לו מכאן השלכות לנושאים אחרים או לזכויות שונות הנובעות מקדושת הארץ והמגיעות לעם ישראל.

ועל כך אני מצטט את הנביא ירמיהו, שהתנבא לזמנו וגם לזמננו אנו: וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת-אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה (פרק ב, ז). ובדומה לזה אומר הנביא יחזקאל: טז וַיְהִי דְבַר-ה‘ אֵלַי לֵאמֹר.  יז בֶּן-אָדָם בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל-אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם  כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי (פרק לז).

עם ישראל אינו זקוק למליצי יושר מחוגים כביכול דתיים, המצדיקים את זכותנו על הארץ. אחיזתנו בארץ קיימת לא בזכות ההבטחה ולא בזכות הקדושה, אך ורק בזכות החלטת האו“ם על חלוקת הארץ ובזכות לוחמי מלחמת השחרור שגברו על אויביהם. ולולא לוחמי תש“ח לא היו עוזרים כל הזכויות, לא התנ“כיות ולא ההיסטוריות.

ומי שהוגה בגאולה במובן הדתי האמוני, ואני מדבר מנקודת הראות של הדת היהודית הרציונלית במובנם של נביאי ישראל, חכמי התלמוד וממשיכיהם כמו הרמב“ם והגאון מוילנה, שיחכה עד שהעם בעצמו יהיה טהור, במובנם של נביאי ישראל הנ“ל. כאשר העם יפסיק לשפוך דמים, יתעלה למצב שה‘ יישכון בתוך בני ישראל, אז אפשר יהיה לדבר על גאולה במובן הדתי. בינתיים מי שמדבר על גאולה „טובל ושרץ בידו“. הוא מחזיק את מקור הטומאה, את השרץ בידיו ומכריז על עצמו שהוא טובל במקווה ושהוא טהור.

שבת שלום