Paraschat haSchawua: Balak

0
20

חומש במדבר, פרקים כב, ב – כה, ט…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בלק – תשע“א

בכל בוקר מתחיל היהודי הדתי את תפילת שחרית במילים

מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

מהיכן לקוח משפט זה? בלעם בן העור אמר את המילים הנהדרות האלה. ולא רק זאת, אלא הרבה משפטים יפים בשבחו של עם ישראל, ואפילו ניבא לו עתיד מזהיר, ויש אומרים אפילו את ביאת המשיח. דבריו של בלעם הפכו למטבעות לשון ונהוגות בעם עד היום הזה וספק אם מישהו שאומר את המשפט: כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ, יודע שהוא לקוח מנבואתו של בלעם על עם ישראל.

מי שקורא את הפרשה שלנו ללא דעות קדומות, רק את הטקסט המקראי הפשוט, מתרשם שבלעם היה אחד הנביאים הגדולים המאוזכרים בתנ“ך, גם אם לא היה מבני ישראל, וכן שבלעם האמין באלוהי העברים (המוזכר בשמו המפורש ולא רק בכינוי אלוהים) והיה לו שיג ושיח איתו. בלעם התבקש על יד בלק מלך מואב לקלל את ישראל ובמקום זאת, במצוות השם, הוא ברך אותו.

במסורת הרבנית, היינו במדרשים, קיבל בלעם את הכינוי רשע. כמעט בכל מקום שמוזכר שמו, הוא מופיע בצירוף המילים „בלעם הרשע“. על מנת להצדיק את הכינוי רשע, המציאו המדרשים כל מיני סיפורים שאין להם אחיזה בכתובים. כמו למשל הקטע שבסוף הפרשה, שמספר על כך שבני ישראל נאפו (שכבו) עם המדייניות ועבדו לאליל בעל-פעור, מייחסים לבלעם, כאילו הוא אירגן את כל הסיפור הזה על מנת להחטיא את ישראל. בתורה אין רמז לכך. זמן קצר לאחר מכן, כאשר השבטים נלחמים במדיינים, הם הורגים בהם וגם וְאֶת-מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ … וְאֵת בִּלְעָם בֶּן-בְּעוֹר הָרְגוּ בֶּחָרֶב (במדבר לא, ח). אין הסבר לכך, מדוע הרגו אותו, אבל איזכור רציחתו יכול ותרמה לתדמיתו השלילית.

מי שיטרח ויקרא מידרשים ופרשנויות בנות זמננו על בלעם, יגלה חומר רב ומעניין. בין השאר גם את העובדה, שכבר בגמרא חז“ל הבינו, שסיפור בלעם הינו סיפור חריג בתורה ולא מתאים לסגנון הכללי וניחשו אם בכלל משה רבנו כתב אותו.

השאלה ששאלתי את עצמי ושלא מצאתי לה תשובה מספקת היא: מדוע הדביקו לבלעם את תווית הרשע? למה הפכו אותו למושא לשינאה? למי הוא הזיק ומאיזו בחינה הוא לא היה בסדר?

הרושם שלי הוא, שהיהודים פשוט אהבו לשנוא את בלעם. התופעה עצמה אינה בגדר תעלומה. אנחנו עדים גם היום לתופעה זו, שפתאום, ללא הסבר הגיוני, המדיות והמוני העם נטפלים למישהו ופשוט מתחילים לשנוא אותו. והרושם שלי הוא, שגם בהיסטוריה שלנו המדיות, כלומר מפיצי הדעות והאמונה, הרבנים לדורותיהם, אהבו לשנוא את בלעם (אגב, נדהמתי שגם הפילוסוף והמדען הרציונלי ישעיהו ליבוביץ, הצטרף למקהלה זו). אבל השאלה שלי עדיין עומדת: למה אהבו לשנוא את האדם הזה?

לא מצאתי לכך הסבר, לכן אני מנסה הסבר משלי: הוא היה גדול מדי עבור היהודים. קשה היה להשלים עם העובדה, שהוא בתור גוי, היה בדרגת נבואה גדולה מכל הנביאים, להוציא את משה רבנו. קירבתו לאלוהי ישראל אינה מוטלת בספק, היא מתועדת בתורה. הגוי הזה פשוט לא התאים לתדמית ההיסטורית של עם ישראל.

יכול להיות שמבחינה זו לא השתנינו. גם היום אנחנו מתפלאים, כשמישהו לא-יהודי זוכה באליפות העולם בשח. גם כיום אנחנו גאים בזוכי פרס נובל היהודים ונעלבים כאשר לא-יהודי זוכה בפרס חשוב. אולי זה טבע האדם. אז לפחות נודה בכך שאנחנו כמו כולם ושגם אנחנו לא אוהבים להסתכל לאמת בעיניים כשזה לא מתאים לרגשותינו ולאינטרסים שלנו, כאשר המציאות אינה נוחה לנו, אנחנו מכחישים אותה.

ואני שואל, האם יש לנו כיום האומץ לראות את המציאות (הלאומית והבין-לאומית) כמו שהיא?

שבת שלום