חומש ויקרא, פרק כה עד כו, ב…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: בהר – תשע“א
לעיתים, כאשר נושא השיחה הוא קילקול המידות, אני שומע מבעלי שיחי משפט מעין זה: „עמים אחרים גם כן לא יותר טובים. תראה את אלו ואת הללו ואיך הם מתנהגים בעניינים דומים וכל כיו“ב“.
ומה שנכון נכון, אני בהחלט מסכים לטענות האלה. אני בהחלט מודע לכך, שיש עמים באפריקה, באסיה, בדרום אמריקה ואיפה לא, שהם הרבה יותר גרועים בכל מה שנוגע למוסר האנושי ולהתנהגות האנושית וגם בנושאים אחרים. אבל יש לי על כך שאלה:
אם אני מפנה את השאלה לחילונים שבינינו, הנוסח שלה יהיה מעין זה: יש לכם קוד מוסרי, ערכים מוסריים המבוססים על השקפת עולם שיוויונית בין בני האדם, על המחוייבות של אדם למישנהו באשר הוא אדם (ראה מגילת העצמאות). אז מה זה עוזר לי, אם יש אחרים שהם גרועים יותר. האם אתם מוכנים לנצל, להשפיל, לדכא, לבזוז, לענות, לגרש אנשים אחרים, רק בגלל שיש עמים שעושים את זה באופן יותר מחפיר? האם השוואה עם הגרועים שבעמים הינה הצדקה להתעלם מכללי המוסר האנושי?
אם אני מפנה את השאלה לאלה שמחוייבים לדת ישראל, השאלה מנוסחת כך: מה לי עמים אחרים, ומה לי ההשוואה. על פי תורת משה הצווים המוסריים אינם עניין שבין אדם לחברו, אלא עניין שבים אדם למקום. אם כתוב בפרשה שלנו:
וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת-עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם
אומנם הציווי מחייב אותי כלפי האדם האחר, אלא אני מחוייב לאלוהים. הוא שדורש את זה ממני.
וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר-לָךְ לֹא-תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד
גם אם היום העבדות (נגיד) כבר לא קיימת, אבל הניצול המחפיר, שאינו פחות מעבדות, קיים.
הוא הדין בכל שאר הכללים המוסריים, הנמנים בתורתנו, בין אם הם מתייחסים לבני העם היהודי, בין אם הם מתייחסים לגר, לתושב ולזר, הם צווים אלוהיים ומי שחוטא ועובר עליהם, חוטא כלפי השמיים.
יש מספר מוטיווים שהתורה חוזרת עליהם במקומות שונים, וגם בפרשה שלנו:
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי-לִי הָאָרֶץ
כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי
כִּי-עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר-הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד
כִּי-לִי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים
וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ לָבֶטַח
אם אני מסכם את זה: בני ישראל הם עבדי ה‘, הם קניינו של ה‘. ארץ ישראל היא אדמת ה‘. בני ישראל מצווים לקיים את המצוות. רק אם הם מקיימים את המצוות, הם זכאים לשבת לבטח על אדמה זו, השייכת לה‘. ובין המצוות שאותם הם אמורים לקיים נמצאות גם המצוות שמכנים בדרך כלל כצווים מוסריים, באשר הם מתייחסים להתנהגות הבינאנושית.
ועכשיו אני מחדד את השאלה לאלה שמכנים עצמם דתיים: איך אתם מסבירים את הניצול, ההשפלה, הדיכוי, הביזה, העינוי והגירוש שאתם מבצעים או שמבצעים בשימכם, כאשר אתם עומדים לפחות פעם ביום לפני בורא עולם ומקיימים את מצוות התפילה? האם אתם מאמינים, שה‘ יחפר לכם על עוונות אלה?
שבת שלום
