Paraschat haSchawua: waJakhel

0
47

חומש בראשית פרק ל“ה – ל“ח פסוק כ’…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויקהל – תשע“א

פרשנות התורה בימי הביניים מוצאת בסיפור הקמת המישכן ובסיפור בניית העגל רמז בעניין אמוני עמוק, עליו רומזת לנו התורה. הפרשה שלנו שעוסקת בבניית המישכן מתחילה במילים:

א וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם

סיפור בניית העגל מתחיל במילים: (שמות פרק ל“ב) וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים.

בשני המיקרים האלה, בבניית העגל ובבניית המישכן משתמשת התורה בפועל „להיקהל“. חז“ל מצאו ששני הסיפורים האלה קשורים אחד בשני, כאשר העגל מבטא מצד אחד את שיא הכפירה והטומאה והמישכן מבטא מצד שני את העיקרון היסודי בעבודת השם.

ובכן מה הקשר בין שני ניגודים אלה? מה רוצה התורה להגיד לנו ברמיזה זו?

מעשה העגל הוא מעשה חמור מאד ומעשה המישכן היה מכוון לכפר על מעשה העגל, כאשר, וזה מה שמפתיע במיוחד, עבודת העגל לא היתה כל כך שונה מהעבודה במשכן. ובהקשר הזה, הסבירו חכמינו, מבהירה לנו התורה את נפש האדם ונותנת לנו להבין את דרכו של האדם (ולא רק של היהודי) בענייני האמונה.

מה הם עיקרי האמונה באלוהי ישראל? ניתן למצוא אותם בשתי תפילות, שאותן אומר המתפלל בכל בוקר בתחילת תפילת שחרית: „יגדל אלוהים חי…“ ו- „אדון עולם…“. אבל לא קל לרדת לעומקם של הדברים ולהבין את ייחודיותו של אל העיברים. חייבים להתעמק מאוד בדברים, על מנת להבין את אמונת ישראל, כפי שחז“ל הבינו אותה.

עכשיו, מה היה לנו שם במדבר? עם של עבדים, שגדל והתחנך וחי בסביבה של עובדי אלילים ולא היה מסוגל עדיין להתעלות למדרגה של הבנת ה‘ כפי שהבין זאת משה או כפי שהבינו זאת חז“ל בתקופות מאוחרות יותר. עם ישראל באותה תקופה היה זקוק למשהו שימחיש לו את האלוהים שלו. דרך החשיבה המופשטת היתה קשה לו עדיין.

ולצורך זה, כך חז“ל, הוקם המישכן ונערכה מתכונת שלמה ומוסדרת ומסובכת של עבודה, שהיה בכוחה להמחיש את עבודת ה‘ בצורה פשוטה. וכך ניתן היה להרחיק את העם מעבודת האלילים שאותה הכיר ושאליה נמשך. המטרה של המישכן (ויותר מאוחר של בית המקדש) והעבודה בו היתה לשמש תחליף לנטיית האדם לעבוד אלוהים אחרים.

עם הזמן, כאשר העמיקה הכרת ה‘ והאמונה התבססה, החליף בית הכנסת את בית המקדש והתפילה המירה את עבודת הקורבנות.

הנטייה לעבוד אלילים לא פסקה מעולם בין יחידים בעם ישראל. לא בתקופת מלכות ישראל ולא בתקופות מאוחרות יותר. כאמור חז“ל ייחסו נטייה זו לטבע האדם ולקושי להתעלות למדרגה של עבודת ה‘, כאשר אלוהים זה, שהוא אמור לעבוד אותו, לא ניתן להמחשה.

הרושם שלי, שגם בימינו אלה רבים בישראל אינם מסוגלים להגיע להכרת ה‘ במובנה המופשט והטהור. ואולי גם אינם מתאמצים לעשות זאת ולמעשה באיצטלה של יהודים מאמינים הם עובדים את העגל, כפי שעשו זאת אבותינו משכבר הימים.

שבת שלום