Paraschat haSchawua: Ki tissa

0
25

חומש שמות פרק ל‘ פסוק י“א – פרק ל“ד…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תשא – תשע“א

בנושא הקדושה יש כיום אינפלציה. מי לא קדוש, מה לא קדוש? רק מציצים בעיתון וכבר מופיע לנו השורש ק.ד.ש. בכל מיני הקשרים.

בעבר זה לא היה כך. אין ספק. תואר הקדושה יוחס רק לאלוהים בלבד ולדברים שעליהם הוא מאציל את קדושתו. הנביא ישעיהו רואה בחזונו את צבא השמיים ורואה ושומע את המלאכים אומרים: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה‘ צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.

והנה בפרשה שלנו קורה דבר מוזר וכמעט לא-ייאמן. הדבר הכי קדוש שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו והדבר הכי קדוש המוזכר בתנ“ך מושמד ע“י בשר ודם. למה הכוונה? לוחות הברית. על הלוחות נאמר: וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל-הַלֻּחֹת.

יש משהו יותר קדוש מזה? לוחות שנוצרו ע“י השם ונכתבו בכתב ידו. לא חשוב שאנחנו לא מבינים מה פירוש „כתב ידו“, אבל זה מה שכתוב. ומשה מקבל מהקב“ה לוחות אלה ויורד מהר סיני, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר.

משה מנתץ את הלוחות. מאורע חריג כזה הוא משמעותי ביותר ולא פלא שחכמינו, ראשונים ואחרונים, נתנו דעתם על כך וניסו למצוא הסבר סביר. מדרש אחד מסביר, שהלוחות היו כבדים מאד ולא היה בכוחו של בן-אדם לשאת אותם, מה שבהחלט נשמע הגיוני. אבל הכתב, „מכתב אלוהים“, הוא שנשא את הלוחות, כלומר שהם ריחפו בכוח הכתב ומשה היה צריך רק להחזיק בהם. כאשר התקרב משה למחנה וראה את העגל, פרחו האותיות שהיו חקוקות בלוחות ונעלמו בשמיים. באותו רגע הפכו הלוחות ללוחות אבן רגילים ובגלל כובדם נפלו מידיו של משה ונשברו. הרעיון של חז“ל מאחורי הסבר זה: לוחות האבן כשלעצמן לא היו קדושים. האבן כשלעצמה לא יכולה להיות קדושה. גם אם אבן היא למשל חלק מבית המקדש, היא פוסקת מלהיות קדושה, ברגע שפוסקת שם עבודת האלוהים. כמו שגם ערימה של אדמה לא יכולה להיות קדושה, גם אם ערימה זו היא הר סיני ושימשה בזמן כלשהו למתן עשרת הדיברות. דבר חומרי כלשעצמו לא יכול להיות קדוש, אלא אם כן אלוהים מאציל עליו מרוח קודשו.

אחד הפרשנים החשובים מסביר, שמשה שיבר את הלוחות ברגע שראה שבני ישראל עברו על הצו שהיה חקוק בלוחות „לא תעשה לך פסל וכל תמונה“. והוא מוסיף, שהביטוי פסל ותמונה אינו חל דוקא על עגל הזהב, אלא על כל דבר אחר שקיים במציאות, בין אם זה מוחשי או לא-מוחשי, כמו ארץ, עם, מולדת, דגל, צבא, רעיון או אדם מסויים. כל אלה, ברגע שהופכים אותם לעגל זהב, מתחילים לסגוד להם ומעלים אותם לדרגת קדושה, גורמים בכך להתרוקנות לוחות הברית מכתב אלוהים ולשבירתן, לבגידה בצו הבורא ולניתוק מאמונת ישראל.

אז אם בדברים הגשמיים לא ניתן למצוא קדושה, היכן ניתן למצוא אותה? קדושה, אומר פרשן אחד, היא במעשי האדם כאשר הם מכוונים לעבודת הבורא, כלומר לא הדברים הגשמיים הם קדושים, כי אם הפעולות, המעשים לשם שמיים. ומהי עבודת הבורא? על כך עמדו כבר נביאינו הגדולים.

ישעיהו (פרק א‘): טז רַחֲצוּ הִזַּכּוּ הָסִירוּ רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם מִנֶּגֶד עֵינָי  חִדְלוּ הָרֵעַ.  יז לִמְדוּ הֵיטֵב דִּרְשׁוּ מִשְׁפָּט אַשְּׁרוּ חָמוֹץ שִׁפְטוּ יָתוֹם רִיבוּ אַלְמָנָה. 

מיכה (פרק ו‘): הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה-טּוֹב וּמָה-ה‘ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם-אֱלֹהֶיךָ. 

שבת שלום