חומש בראשית, פרק מ“ז פסוק כ“ח עד סוף חומש בראשית…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויחי – תשע“א
ברכת יעקב לבניו היא פרק פיוטי יפה, שכל אחד יכול לקרוא אותו ולהסיק את מסקנותיו שלו. אבל מעבר לכך יש לנו בעייה עם הברכה הזו:
מ“ט א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל-בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
מאחר שכתוב, שיעקב מספר לבניו את מה שיקרה איתם באחרית הימים, יצאו רבים מחכמינו מההנחה, שיעקב התנבא ברוח הקודש. ואם אכן ברכתו של יעקב, שכוללת תוכחה רבה, היתה נבואה, מן הראוי להסביר מה התנבא.
טוב, זה לא קשה, כי רוב הדברים שאמר יעקב הם בשפה פשוטה שכל אחד יכול להבין. אבל יש שם ביטויים ומילים שאפילו יודעי ומומחי השפה לא הבינו. וכאן מתחילה הבעייה. ביטויים בלתי מובנים אפשר לפרש לכאן ולכאן ואפשר גם לפנטז עליהם, בעיקר כשמדובר כביכול בנבואה, כלומר במה שעתיד לקרות. כאן אין לדמיון גבולות. ניקח לדוגמה את המשפט הבא:
י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. ובהמשך: יא אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה.
ההסבר הפשוט הוא, ששבט יהודה יחזיק במלוכה והעמים ישתעבדו לו וכן שהארץ תהיה עשירה בגפנים וביין. אבל ההסבר מבחינה לשונית אינו מניח את הדעת ולכן ניסו חכמים שונים לתת לנבואה זו הסברים רבים ושונים. יש ביניהם כאלה הסוברים, שמדובר במלך מחוקק משבט יהודה.
אומר יעקב אבינו „לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו“, כלומר שיהודה ימשיך תמיד לשלוט ולחוקק חוקים. אבל מה אם בכל זאת סר שבט מיהודה? כלומר מה אם יהודה הפסיד את השילטון? מה יקרה אז עם המחוקק? כלומר מי יעשה את החוקים? או! הנה זה מה שקרה במציאות. אחרי חורבן בית שני לא היה שלטון יהודי עוד בארץ ישראל. ואז צצו פתאום הנוצרים וטענו: יהודה הפסיד את השילטון ומאחר שכך נלקחה ממנו בו-זמנית זכות החקיקה. כלומר שהגיע הזמן שיבוא לנו מחוקק חדש. ומי המחוקק החדש אם לא ישו הנוצרי, שהביא תורה חדשה. ובכן על פי פרשנות זו ישו הוא המלך המשיח שהביא חוקים חדשים שביטלו את התורה הישנה, את תורת משה וחקקו תורה חדשה, את הברית חדשה.
חכמי הגמרא שהוצרכו להתמודד עם הנוצרים בעניין זה, הביאו ציטוטים שונים מהתנ“ך על מנת להוכיח, שהמלך המשיח לא עתיד להביא תורה חדשה (כי זה מה שעשה ישו, שביטל את תורת משה ויצר תורה חדשה) ושהתפקיד שלו הוא אך ורק לכנס את גלויות עם ישראל וכיו“ב. העניין הוא, שכשאתה מתחיל לחפש תירוצים ולהצטדק, ידך תמיד על התחתונה. חכמי ישראל בימי הביניים, שהיו חייבים להתמודד עם הנוצרים, זה לא היה פשוט בשבילם.
המסקנה: להתעסק בסודות וברמזים שכאילו נמסרו ע“י עליון למי שמבין ברזים, זה יכול להיות מסקרן ומעניין אבל זה רק מסבך אותנו. יעקב אבינו הביע בברכתו את משאלות ליבו. ואת מה שהוא צפה לאחרית הימים לעתיד בניו, כלומר שבטי ישראל, אנחנו ראינו במציאות שזה לא התקיים. הוא לא צפה למשל שעשרת השבטים ייעלמו.
מדרש נוסף שאם גם איננו מסוכן כמו הפרשנות הקודמת אבל מעורר תמיהות: כתוב שיוסף מת בגיל מאה ועשר. ולמה לא זכה להגיע לגיל האידאלי של מאה ועשרים? בגלל שפגע בכבודו של אביו עשר פעמים, לכן נתקצרו חייו בעשר שנים. מאיפה לוקח המדרש את הידיעה הזו? פליאה בעיני.
שבת שלום
