Paraschat haSchawua: waEra

0
25

שמות פרק ו – ט…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וארא – תשע“א

בלילה הראשון של חג הפסח נהוג לשתות ארבע כוסות יין. מנהג זה הוא מצווה מדרבנן וחובה לקיים אותה. מה המקור של מצווה זו?

ההסבר הנפוץ לארבע הכוסות הוא כי הן מכוונות כנגד ארבע לשונות של גאולה  „והוצאתי“, „והצלתי“, „וגאלתי“, „ולקחתי“ הנזכרות בספר שמות, פרק ו‘:

לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.  ז וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם.  ח וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי יְהוָה. 

היו מחכמינו ששאלו שאלה מעניינת. למעשה יש לשון חמישית של גאולה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ, כלומר שגאולת בני ישראל מסומלת בחמש מילים, אז למה לא שותים חמש כוסות?

התשובה היא, שאותו דור שנגאל, דור-המדבר, לא זכה להיכנס לארץ הבחירה ובו לא נתקיימה לשון „והבאתי“. ובהסבר זה יש רעיון עמוק. המסקנה היא, שלמרות שלדור יוצאי מצרים הובטחה הגאולה השלמה, כלומר גם כניסתו לארץ כנען, לא זכה להיכנס. כלומר הבטחה בלבד אינה מספיקה, הדור, או האדם, חייב להיות ראוי שתתקיים בו ההבטחה ואם אינו ראוי, אין הבטחת ההתנחלות בארץ ישראל מתקיימת בו. זה אמור לגבי כל ההבטחות שניתנו לבני ישראל ולאבות האומה וזה אמור גם לכל הדורות וגם לדורנו.

בהמשך לפסוקים לעיל כתוב בתורה:

ט וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. 

וכאן שואל המדרש שאלה נוקבת: מה היתה הבעייה של בני ישראל? למה לא ששו ושמחו לשמוע את בשורת הגאולה מפי משה? התשובה היא, שאותה „עבודה קשה“ היתה עבודה זרה. בני ישראל למדו מהמצרים לעבוד לאלוהים אחרים ולא רצו להיפרד מעבודת אלילים זו. זהו כמובן מדרש קשה ביותר וכתב אישום חמור כלפי בני ישראל. אבל המדרש לא המציא את ההאשמה הזו וזה לא רק פרי דמיון. את המקור לכך מוצאים אצל יחזקאל הנביא, שמזכיר לבני ישראל הגולים בבבל עוונות ראשונים:

כ,  בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם  ….  ז וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל-תִּטַּמָּאוּ  ….  ח וַיַּמְרוּ-בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי אִישׁ אֶת-שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת-גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. 

לדידי יש לקטע זה אצל יחזקאל משמעות גדולה. זה אומר לי, שבידי יחזקאל, שחי כשמונה מאות שנים לאחר יציאת מצריים (בהתאם לספירה התנכית), היתה מסורת על ההתרחשויות בעת יציאת מצריים. עניין זה דורש חקירה מעמיקה. מדהים!

שבת שלום