Paraschat haSchawua: Matot – Masej

0
29

בשתי פרשות אלה יש הרבה נושאים מעניינים, שאפשר לדון בהם: התחנות של בני ישראל במדבר; ירושת נשים, דהיינו בנות צלופחד; התנחלות שנים וחצי השבטים בעבר הירדן; המלחמה במדיינים; גבולות הארץ המובטחת המשתנים מהבטחה להבטחה ועוד… 

פרשת השבוע בחוג המשפחה: מטות / מסעי

כל הנושאים האלה בעייתיים וחשופים לדיון ביקורתי. אבל מה שאותי יותר מעניין מכל אלה, הוא, בעוונותינו הרבים, נושא אקטואלי, שאני באופן כפייתי חוזר אליו מדי פעם, והוא נושא הקדושה, וכאן בפרט קדושת הארץ.

כבר אמרתי באחת מפרשות השבוע, שאני לא יודע בדיוק את פירוש המילה קדוש, כי זה תואר מיוחד לקב“ה. ואם ישעיהו הנביא (פרק ו‘) רואה בחזונו
שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל ….. וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ

הוא מצטט את המלאכים בשפתם. יש בינינו כאלה, המתיימרים להבין לא רק את שפת המלאכים, אלא שיש להם אינפורמציה בדוקה על ארץ הקודש ועל המקומות הקדושים ואולי אפילו על אנשי קודש.
בפרשה שלנו אנו מוצאים דיבור המסביר לחכמינו דבר חשוב ועמוק מאד:

וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי יְהוָה שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

דיבור זה נאמר בהיות בני ישראל עדיין במדבר. אין ספק שבשלב זה ארץ ישראל לא היתה אדמת קודש, מאחר שהיא עוד לא היתה קיימת. זו היתה ארץ כנען וישבו בה עממים רבים. ולאחר שבני ישראל עברו את כל החוויות במדבר, כולל מתן תורה, והולכים להתיישב בארץ, אלוהים מזהיר אותם לא לטמא את הארץ אשר הוא שוכן בתוכה, כי הוא „שוכן בתוך בני ישראל“. כלומר רק כאשר בני ישראל עושים כל הישר בעיני ה‘ וזוכים שהוא ישכון בתוכם, הוא שוכן גם בארץ ומשרה או משפיע מקדושתו על הארץ. אין קדושה אוטומטית, לא לארץ ולא לשום דבר אחר.

עצם הישיבה בארץ, ההתנחלות של מיליונים יהודים בשטחים שבין הים לירדן, שחלקם מקרוב באו, אינה הופכת שטחים אלה לקדושים (כלומר שאסור לוותר על חלק מהם). התנאי הוא שאלוהים ישכון בארץ הזו.

אני מביט סביבי ורואה את העם הזה ושואל:

האם הגיע העם הזה למדרגה כזו, שעליו אפשר לומר את הפסוק „אני ה‘ שוכן בתוך בני ישראל“?
האם העם הזה כבר קיים את כל מצוות התורה או אפילו רק חלק מזערי ממצוות אלה?

ונגיד שאני הייתי יכול לדבר עם הבורא ומבין את דרך מחשבותיו, נגיד – הייתי שואל אותו:
תגיד, אתה גאה בעם שלך
?