פרשה זו עוסקת במבנה המישכן והכלים. אלה למעשה הוראות בארכיטקטורה, בתכנון ובבנייה. ולכן רוב הפרשנות המקראית של חז“ל בסיפרות המדרשית והאגדית עוסקת בסמליות ואף בגימטריה, על מנת להסביר, מה מסמלים לנו הפרטים הטכניים הרבים שמופיעים כאן. ננסה גם אנחנו ללכת בדרך זו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: תרומה
נתחיל בנושא הפרשה, שהיא התרומה. העם מתבקש להעלות תרומות לצורך מבנה המישכן וכליו, כל אחד כאשר יידבנו ליבו, היינו כפי יכולתו ואמצעיו. אין צורך להדגיש, כי גישה זו מאד נאורה ומתקדמת, בעיקר כשנוכחים לדעת, שהעם אמנם תרם ביד רחבה.
נקודה שנייה וחשובה לענייננו היא הכרזת ה‘, „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם“. כלומר שאם העם יתרום ויבנה את „בית האלהים“, הוא יבוא גם לשכון בתוכם. כאן יש לנו נוסח מעניין, שאליו היפנו אותנו חז“ל: הכתוב היה צריך לומר „ושכנתי בתוכו“, כלומר שאם יבנו לי בית, אשכון בתוכו. ולא היא – אלא כתוב „אשכון בתוכם“, היינו בתוך עם ישראל. המיקדש איננו אם כן מקום משכנו של ה‘, אלא רק סמל והחשוב הוא עבודת ה‘, המתקיימת במשכן, והעבודה היא כידוע קיום המצוות.
וכמו שאני מבין זה, יש בזה סמליות רבה:
אם בני ישראל יקיימו את הצyיוויים המוסריים שכתובים בתורה ובהמשכם בנביאים, תבוא גם השכינה, זו הרוח האלהית, הנשמה היתירה, ותשכון בתוך העם. במילים אחרות: אם העם לא ישמור את הצווים המוסריים, לא יקיים חיים של יושר וטוהר מידות, הוא גם לא יזכה לרוח האלהית, לטוהר הנשמה, הוא יהיה ככל הגויים עובדי האלילים, ויישאר בבארותו ובפרימיטיביות שלו, ללא קידמה ללא גאולה מתוך החומרני חסר הרוחניות, מתוך העולם הישן.
אני חושב שסימליות זו נכונה וקולעת למטרה.
מצד שני אני שואל את עצמי שאלה. נגיד שאני מוותר על הסימליות שניתן לראות בכתובים האלה וטוען ללא כל קשר לתורה ולמסורת ישראל, אלא סתם באופן חופשי, את אותו רעיון, היינו:
כללי המוסר והאתיקה האנושיים, תחושת הסולידריות האנושית. כל אלה שינקנו עם חלב האם, או שלמדנו אותם מתורת ישראל, או מתרבויות אחרות, רק אם נקיים אותם כעם וכפרטים, היינו כל אחד בפני עצמו, נתעלה לדרגה של בני אדם חושבים, מוסריים, שמגיע להם התואר בן-אדם, מאידך אם לא נקיים אותם, נשאר פרימיטיבים או נתדרדר לפרימיטביות ולבהמיות.
האם, אני חוזר לשאלתי, אין לדברים אלה אותו תוקף, כאילו נאמרו מפי הגבורה?
ומכאן לשאלה כוללנית יותר: האם אני זקוק לסמליות, לרזים, לתורת הסוד, על מנת להבין דברים אלמנטריים? האם הסמליות מובנית בטקסט המקראי, או שהחיפוש אחר הסמלים הינו אמצעי שמאפשר לכל אחד לחפש לעצמו את הפירוש שמתאים לו?
זו השאלה שכל אחד יכול להציב לעצמו.
למי שטרח בקריאה עד לכאן, מגיע לו דורון בצורת הפרפראות דלהלן:
פתגם מהגמרא שאמנם הוזכר בהקשר לפרשה זו, אלא שההקשר אינו חשוב לענייננו. העניין שלי להראות שכבר לפני כאלף וחמש מאות שנים השתמשו חז“ל בפתגמים, שהם כיום לא פחות שגורים ולא פחות אקטואלים:
הפיתגם עוסק באיש ואישתו או זוג וותיק, שמגיעים למסקנה דלהלן: „כאשר היתה אהבתנו עזה, יכולנו לשכב ביחד על להב של חרב, ועכשיו שאהבתנו פסקה מלהיות עזה, גם מיטה בת ששים אמה צרה ואינה מספיקה לנו“.
