Paraschat haSchawua: Lech lecha

בפרשה זו מתחיל סיפור תמים שנמשך בפרשה הבאה. העניין הוא, שסיפור זה תמיד גרם לי אי-נוחות. זה סיפור המשולש אברהם – שרה – הגר… 

פרשת השבוע בחוג המשפחה: לך לך – תשע“א

עיקרו: שרה חשוכת ילדים ומעמידה לרשותו של לאברהם את שפחתה הגר, על מנת שזו תלד להם בן. כאשר הגר בהריון זה בכל זאת לא מוצא חן בעיני גבירתה שרה והיא מענה אותה עד שזו בורחת למדבר, ורואה את המוות בעיניים. הגר ניצלת וחוזרת ויולדת את ישמעאל. הילד גדל ושרה יולדת את יצחק. עכשיו מגרשת שרה את הגר ואת בנה למדבר, להפקירם למוות. כידוע הם שורדים.

את שרה אפשר פחות או יותר להבין. היא אשה מזדקנת ואפילו זקנה וקפריזית ומתנהגת כמו שנהוג היה באותם ימים לנהוג בעבדים ושפחות. חייהם לא היו שווים יותר מהשקלים ששילמו עבורם. אבל אברהם עצמו, מרשה לשרה לענות את אם בנו, שהיא למעשה גם אשתו. גם כאשר מדובר בבנו ישמעאל, הוא מקבל את דרישותיה של שרה ולא נוהג כמו ראש שבט גדול שמכריע מלכים. אמנם „רע הדבר בעיניו“, אבל הוא שומע בקול שרה, ומגרש את בנו למדבר. ואילולא מלאך ה‘, היו המגורשים גוועים בצמא.

הסברים להתנהגות הנפשות הפועלות לא חסרים. תירוצים ופרשנויות כמובן גם כן. אבל כל זה לא עוזר, נשאר הטעם התפל. אבל לא רק הטעם התפל הפריע לחכמינו ז“ל. היו כאלה ביניהם, שראו במעשי שרה כלפי הגר ובחולשתו של אברהם, שלא מנע מאשתו שרה לנהוג כפי שנהגה, סיבה לעונש. ועל מי הוטל העונש אם לא על צאצאיהם של אברהם ושרה, כלומר על עם ישראל כולו.

השאלה באם העונש היה מוצדק ובאם עם ישראל כולו היה חייב לשאת בעונש, אינה רלוונטית לענייננו. מה שמעניין בהקשר זה הוא הדרך שבה ראו ושפטו זאת חכמינו. ובעיקר אני רוצה להציג את גישתו של רבי משה בן נחמן (רמב“ן) לנושא.

רמב“ן חי במאה ה-13 בספרד. היה רופא ופילוסוף ואחד מגדולי הפוסקים. הוא ידוע באהבתו הרבה לארץ ישראל. בסוף ימיו הוא הצליח לעלות ארצה ולחיות בה את שנותיו האחרונות. באותה תקופה, כלומר במרבית שנות ימי הביניים, היתה ארץ ישראל נתונה תחת שלטון המוסלמים, ולא רק זאת, אלא שמרבית היהודים בעולם חיו תחת שלטון מוסלמי. והנה אומר לנו הרמב“ן, שהקב“ה השליט את המוסלמים, כלומר את בני ישמעאל, על ישראל בגלל חטאה של שרה אמנו לאמו של ישמעאל ובגלל שאברהם אבינו לא מנע מאשתו שרה להתעמר בהגר ובבנה.

בהתאם לפירוש זה שלטו הישמעלים בצדק במשך מאות בשנים בארץ ישראל, כי זה היה העונש שנענשו בני ישראל על ידי אלוהים על חטאי האבות והאימהות. והשאלה שאני שואל את עצמי, מתי מסתיים עונש זה? ואיך בכלל אפשר לדעת, אם אלוהים החליט או מתי יחליט על הגאולה?

חומר למחשבה נוספת היא העובדה, שרמב“ן זה, אשר אמר דברים כה בוטים על עם ישראל, היה גם מקובל גדול והוא חישב את הקץ. על פי רמזים בספר דניאל הוא הסיק שבשנת 1358 לספירתם יתגלה משיח בן אפרים, והוא ילך ויקבץ הנידחים וילחם במלחמות גוג ומגוג, ובשנת 1402 למניינם יתגלה משיח בן דוד. איני צריך להוסיף שבמשך שש מאות השנים שחלפו מאז, ניסו רבים לדחוק במשיח שיבוא, אבל הוא עדיין מתמהמה.

במקום להתמקד בסכסוך שבין שרה והגר, בין בני ישראל לבני ישמעאל, ובמקום לנסות לחשב, מתי אלוהים יחליט להשליט את בני ישראל על ארץ ישראל ומתי את בני ישמעאל, אולי כדאי שבני אברהם אלה ימצאו דרך להסתדר ביניהם ולחלק ביניהם את הירושה?

גם יצחק וישמעאל השלימו ביניהם לבסוף.

שבת שלום