חכמינו ז“ל לא תמיד הסכימו עם הוראותיו ולפעמים גם לא עם פעולותיו או מעשיו של ריבון העולמים. הם המציאו שיטה מדהימה, על מנת להביע את דעתם או את מורת רוחם ולמתוח ביקורת על הכתוב בתנ“ך. הם פיתחו את מדרש האגדה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תצא
במדרש האגדה מסופרים מעשי אגדה המבוססים על אירועים ועל התבטאויות בתנ“ך, שבהם נערכים בין השאר דיונים וויכוחים עם הקב“ה, כאשר כל קורא או מאזין יודע כי המדובר בסיפורי מעשיות שלא היו ולא נבראו, כי אם משל היו. ובכל זאת הם מעבירים לפעמים מסר או רעיון חשוב, המסתתר בשולי הסיפור. ייתכן שבימינו מתאימה למדרש האגדה ההגדרה „תנ“ך בִּדיוֹני“.
דוגמה, אולי אופיינית, מסוגלת להמחיש את השיטה הזו. משה רבנו עה“ש מתלונן בפני הקב“ה על שאינו זוכה להיכנס לכנען יחד עם העם, אותו הנהיג עד הלום. תשובתו של אלוהים, שבה הוא מצדיק את העונש שהטיל על משה היא, שמשה חטא בהריגת המצרי.
תשובה צולעת זו שם המדרש בפיו של הקב“ה, שהרי כל לומד תורה יודע, שמשה פעל לשם הגנת הזולת וזו היתה זכותו. אבל על תשובה צולעת זו מגיב משה בטענה, שהוא הרג רק אדם אחד, ואילו אלוהים הרג את כל בכורי מצריים, כאשר ברור שרובם של בכורות אלה לא פשעו ולא נשאו באחריות וכן לא היו מעורבים במעשיו ובהחלטותיו של המלך העריץ.
אלוהים משיב על טענת משה מה שמשיב, אלא שלענייננו אין לכך חשיבות, כי אלוהים כידוע תמיד צודק. וזאת ידעו חז“ל, אבל בסיפור אגדה בדיוני זה הם הביעו אי-שביעות רצון מהעונש הקולקטיבי שהוטל ללא הבחנה על כל הבכורים.
דוגמה נוספת ואף חמורה או קיצונית יותר בביקורתם של חכמינו את גישת רבש“ע אנו מוצאים בנושא הקשור לעם העמלקי. בפרשה שלנו מוזכר הציווי: וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָ“ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אוֹיְבֶיךָ … תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (דברים כה, יט). דיונים רבים נערכו על מצווה זו, על צידקתה והשלכותיה ורוב ההסברים אינם עומדים במיבחן הביקורת. אבל לא כאן המקום לפרט. המדרש בדרכו הסיפורית מראה לנו את גישת החכמים לנושא ההשמדה, שאמנם כבר נדון במדרש לעיל, אבל כאן ביתר הרחבה.
כמאה שנים לאחר ההתנחלות יש מלך בישראל. שאול נבחר ונמשך למלך על ידי שמואל הנביא. שאול הצליח לאחד את שבטי העיברים, להקים צבא אחיד וממלכה מאוחדת ולהילחם בעמים השכנים, לפעמים ביותר לפעמים בפחות הצלחה, על מנת לשחרר את ישראל מהגויים המשבשים את חייו. לא ארכו הימים ושאול עמד לצאת למלחמה בעם העמלקי. שמואל מצווה על שאול המלך:
עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ ולא תחמול עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מעולל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר (שמואל א‘ פרק ט“ו). שאול לא ביצע את מה שהוטל עליו על ידי הנביא. הוא לא מילא את המצווה עליו. את מלך עמלק, את הנשים והילדים ואת בעלי החיים לקח בשבי. על כך נענש על ידי שמואל, האומר לו:
„כי מאסת את דבר ה‘ וימאסך ה‘ מהיות מלך על ישראל … קרע ה‘ את ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך“.
צו השמדת העמלק על ידי שמואל אומנם לא חרג מהנורמות ששלטו והיו נהוגות בעת העתיקה. אבל חכמינו, שחיו בתקופה מאוחרת יותר, לא יכלו להשלים עם השקפת חיים זו. המידרש מתייחס לצו דלעיל ופותח בויכוח בִּדיוֹני המתנהל בין שאול לבין הקב“ה. שאול מתרעם על הוראת אלוהים והמדרש שם בפיו את המילים הבאות:
„ומה נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא – בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו – קטנים מה חטאו?“ (מסכת יומא כב ע“ב). חז“ל מזכירים את מצוות עגלה ערופה, וטוענים, שאת רציחתו של אדם אחד ראתה התורה בחומרה יתירה וציוותה לקיים טקס, שיכפר על מעשה הרצח עבור כל העם. ואילו כאן, נצטווה מלך ישראל כלאחר יד להכחיד עם שלם, כולל הטף, הנשים והזקנים.
חכמינו מנסחים את תשובתו של אלוהים לשאול: „יצאה בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה“. תרגומם של מילים אלה לעברית היומיומית המדוברת בזמננו וברחובותינו מתנסחת כך: „מה נהיית פתאום צדיק כזה גדול. זה לא עניינך להרהר בנושא ולהתערב. עשה את המוטל עליך, מלא את ההוראות של הממונים עליך. את מצוות השם יש לבצע. פקודה שאין להרהר אחריה“
בתשובה זו, שאיננה תשובה עניינית ולמעשה מופרכת, מסתיים הויכוח. השאלות עצמן, אלה שהטרידו את המדרש ושאותן הוא שם בפיו של המלך, נותרו ללא מענה. שאלות פשוטות לכאורה, אבל בעלות עמקות מדהימה ומשמעותיות ביותר. וזאת רצו אכן מספרי הסיפור הבִּדיוֹני הזה ללמדנו. במילים אחרות, הסיפור רוצה להבהיר לקוראים: מה שקרה בזמנו, בתקופת התנ“ך לא מתקבל על דעתנו. זה היה כפי שזה היה וזה באחריותו של אלוהים ועל כך אין לנו השגות. אבל עקרונית אין להשלים עם עונשים קולקטיבים, ואנו בני אנוש איננו רשאים לנהוג כן. מי שנוהג כך שם עצמו שופט כל הארץ. ולא רק שזה אסור לנו, זה חילול הקודש.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
