הסיפור מוכר. בני ישראל זנו עם בנות מדיין ועל זה יצא מלפניו-יתברך הקצף. עשרים וארבעה אלף איש נפלו במגיפה עד אשר פינחס הרג את אחד הנואפים ביחד עם אחת מבנות מואב ואלוהים עצר את המגיפה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: פינחס
לאות הוקרה על מעשהו של פינחס, שבו קינא את קינאת ה‘, כרת איתו אלוהים ברית ונתן לו ולזרעו אחריו את כתר הכהונה הגדולה לכל הדורות.
לקורא הבלתי משוחד, שמתייחס לטקסט המקראי בלבד, ללא פרשנויות ומדרשים, מעשהו זה של פינחס היה טוב וראוי ואולי אפילו ראוי לחיקוי. מאידך ראו חכמינו את הסכנה בקריאה פשוטה של הכתוב. מעשה רצח, גם אם כוונתו ומטרתו להציל את כבוד האלוהים, כלומר מעשה אצילי בפני עצמו, יכול להיהפך מכשול לאדם התמים. ומה אם כל אחד שיחשוב שחובתו לקנא לאלוהים, כלומר להציל את כבודו (כאמור מעשה אצילי כשלעצמו), ינהג באופן דומה? ומה אם כל אחד שיחשוב שלהציל את כבוד העם, את כבוד הארץ, את כבוד המשפחה, שהם ערכים אציליים בפני עצמם, ישלוף מיד סכין?
הנה הבעייה. החכמים מחד לא הסכימו עם קריאה פשטנית מעין זו של הכתוב בתורה, מאידך לא יכלו לומר שכל הסיפור פסול, כלומר שהתורה טעתה כביכול. חיפשו חכמינו דרכים ופרשנויות על מנת להוציא את העוקץ המסוכן מתוך הטקסט. אי אפשר היה לומר שפינחס לא פעל נכונה (הרי אלוהים שיבח את מעשיו) ולכן המציאו מדרש מעניין ומתוחכם. המדרש אומר שפינחס הוא אליהו הנביא (שחי מאות שנים אחרי פינחס). כידוע הרג אליהו הנביא כמעט אלף מנביאי הבעל. וגם מעשה זה נבע לדבריו מתוך מטרה לקנא לאלוהי צבאות. אבל על הנביא אליהו ניתן היה למתוח ביקורת. ובכן המציא המידרש דו שיח בין אלוהים לבין אליהו שבו אלוהים מוכיח את אליהו על מעשה רצח המוני זה. לא אחזור על כל המידרש, אחזור בתמציתיות על דעתו של אלוהים, כפי שניסחו אותה חז“ל.
אלוהים אומר לאליהו בערך כך: זה לא היה העניין שלך לקנא לי ולהציל את כבודי. אני יכול בעצמי לדאוג לעצמי. אתה רגזן ונוח לכעוס ועושה דברים בלתי שקולים ולכן אינני יכול להרשות שאתה תנהיג את ישראל. במקומך אמנה את תלמידך אלישע לנביא על ישראל.
קיימים מדרשים ופרשנויות נוספים ברוח זו. אלא שבכך לא נפתרת הבעייה. ועל מנת לחדד את הבעייה אביא את דבריו של אחד מקוראי שהוא אמריקני. לדבריו התנועה הנוצרית אוונגליקלית באמריקה, המונה מיליונים רבים ושלה השפעה גדולה על החברה האמריקנית וגם על השילטון, מאמינה בכתבי הקודש כלשונם. היינו ללא פירושים ופרשנויות. אם כתוב שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, מה שכתוב כתוב וזו האמת שאין להרהר אחריה. לאוונגליקלים אין חז“ל ואין מידרשים ופרשנויות. וטוב שלנו היהודים יש פירושים המוציאים את הכתוב מפשוטו ומסבירים את הטעון הסבר על פי כללי המוסר והשכל הישר.
אלא שבכך עדיין לא נפתרה הבעייה. גם בקרב בני עמנו לא כל המאמינים בתורה יודעים להבחין בין פשוטו של מקרא לבין הפרשנות הנכונה.
התחלתי לדון בנושא, לדעתי החשוב ביותר, בפרשה, מפני שראיתי בכך נקודה מרכזית הראוייה לעיון, מבלי לדעת לאן היא תוביל אותי. ואם מישהו חשב שאולי לי יש פיתרון לבעייה שהעליתי, אני חייב לאכזב אותו. ומניח את השאלה למפתנו של הקורא.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
