Paraschat haSchawua: Tasria-Metzora

0
54

שמות שתי הפרשות שלפנינו (תזריע ומצורע, פרקים יב-טו בחומש ויקרא) כבר מצביעות על העניינים בהם הן עוסקות. מדובר בנגעי עור למיניהם, שצרעת היא רק אחת מהן…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תזריע – מצורע

בהקשר למחלות אלה מופיעה כסידרה המילה טמא בנטיותיה השונות. למעלה מחמישים פעם בארבעת הפרקים בלבד. כולנו מכירים את המושג טומאה. ידוע שהטומאה היא היפוכה של הטהרה. שאסור לגעת במשהו טמא ושיש להתרחק ממנו. ואת האדם שלקה בטומאה יש להבדיל מהציבור. הוא מודר מהקהילה אל מחוץ למחנה על מנת שלא ידביק את האחרים בטומאתו. כל זה ידוע ואפשר לומר מפורסם, אבל עדיין איני יודע איך להגדיר את המושג טומאה, איך להסביר אותה.

על מנת לרדת לשורשה של מילה זו עיינתי מילון אבן-שושן. הוא מסביר, שטומאה היא דבר שיש בו כדי לזהם ולחלל את הטהרה. איש לא יתפלא שהסבר זה איננו מספק, לפחות אותי לא סיפק. בדקתי בויקיפדיה. כתבה ענקית של קרוב ל-20 עמודים, אומנם מעניינת, אבל היא דנה רק בהיבט הדתי של הנושא. בידוע שדיני טומאה וטהרה תופסים מקום נרחב בדיוני חז“ל במשנה ובגמרא, ושלימודם קשה במיוחד גם לתלמידי הישיבה. אבל ככל שניסיתי להתחקות אחר שורשו של המושג, לא הצלחתי לתארו לעצמי.

תוך כדי קריאת הטקסט המקראי חשבתי שמצאתי נקודת אחיזה. בפרק יג, מה, הוא אומר: וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע….. וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. כלומר שהאדם הנגוע חייב להכריז על עצמו על מנת שאיש לא יתקרב אליו ויגע בו. ניסיתי לתאר לעצמי סיטואציה מעין זו. אני מדמיין את המצב כמו בסרט נע: הולך יהודי ברחוב ורואה מרחוק מכר. המכר (הנגוע) קורא בקול „טמא טמא“ על מנת להזהירו. אני מניח שבעבר כמו גם בהווה היהודי לא היה עוצר, אלא ניגש ושואל, מה קרה, מי טמא, מה טמא? לכן אני מניח כמעט בוודאות שהמילה טמא ביטאה משהו יותר דרסטי, יותר מפחיד, שעוצר בעד כל אדם נבון להתקרב. ואני מגיע למסקנה שהמילה טמא היתה שם נרדף למה שבימינו נקרא „מחלה מדבקת“. כאשר מישהו מכריז „חולה חולה!“, ספק אם יימצא מישהו שירצה להתקרב אליו.

הרעיון שבזמנו השתמשו במילה טומאה במקום במילה מחלה נתמכת על ידי העובדה, שהמילה מחלה כמעט נעדרת מהתורה. בכל החומש היא נזכרת פעמיים-שלוש בלבד, לעומתה המילה טומאה בנטיותיה השונות נזכרת בתורה למעלה ממאה פעמים.

בנוסף יש לזכור, שעל הנגעים והמחלות השונות היו ממונים הכוהנים. הם אומנם לא עסקו ברפואה ולא ידעו לרפא, אבל תפקידם היה לאבחן את המחלות בהתאם לסימנים שנקבעו להם בתורה ולהחליט אם יש להכניס את האדם לבידוד, או במידה שהמחלה חלפה, לאפשר לו לחזור לציבור. מחלות היו בעיני הקדמונים עונש משמיים. עונש של האל או האלים, מכל מקום של כוח עליון, הכל בהתאם לאמונת האדם. וגם הרפואה היתה ניתנת על ידי הכוח העליון. המושג טומאה שביטא למעשה מחלה מדבקת והיה מילה נרדפת למחלה, נדון לכן הן בסיפרות הרבנית והן במילונים העכשיוויים, בהיבטיו הדתיים פולחניים.

האמונה, שהמחלה וגם התרופה נתונות בידי שמיים, רווחת גם בימינו בכתות נוצריות מסויימות. כמו כן נפוצה אמונה זו בין שבטים שונים, שטרם זכו להכיר את הרפואה המודרנית. לאלה יש בדרך כלל רופאי אליל, או קוסמים שניחנו כביכול בכוחות עליונים והם עוסקים ברפואה. להצלת כבודם של קוסמים אלה ייאמר, שהם מאמינים באמונה שלמה בכוחם, שהרי קיבלו אותו או למדו אותו ממי שקדמם בתפקיד, בנוסף יש להן גם שיעורי הצלחה מסויימים, הנובעים מכוח סוגסטיה עמוק ומושרש שמשפיע על החולה; לפעמים עוזרים גם סוגי צמחים-רפואיים שקיבלו במסורה מהדורות הקודמים.

ומה בקשר אלינו? בישראל כידוע נמצאת הרפואה על רמה גבוהה, גם בהשוואה עם ארצות התרבות המפותחות. ובכל זאת אנו עדים לכך, שרבים מבני עמנו אינם סומכים על הרפואה בלבד. הם נעזרים בקמעות, בפתקים שניתנים על ידי רבנים-קבליים, או בתעודות של רב-קבלי, הכוללות ברכות לשמירת הבריאות, להצלחות עיסקיות ואחרות.

אין לבוא בטרוניה אל מי שמאמין בכוחות הרפואיים של אותם „צדיקים“ ברוכים. ניתן ללגלג על אנשים שמבזבזים כספם על אמונות טפלות, אבל זו זכותם הבסיסית. לעומת זאת, אותם רבנים-קבליים, המתיימרים לשלוט בכוחות עליונים ומבטיחים מזור לחולים סופניים או הריון לנשים חשוכות ילדים, וגובים על כך תשלומים – איך לכנות אותם, או לחילופין, איך לטפל בתופעה זו?

אירוע, ספק מקומם, ספק משעשע: לא מזמן ניכנסתי לבית עסק מסויים ברחוב איבן-גבירול בת“א. על הקירות היו תלויות מודעות ממוסגרות. המודעות הכילו אימרות ופסוקי ברכה של רבנים ידועים, חתומים אישית. בעלי העסק אף היו גאים בהיכרות אישית עם החותמים. לקוח שנכנס לעסק עלול לחשוב, שבעלי העסק הם יהודים מאמינים ומוסריים כפי שדורשת תורת ישראל. אלא שלי ידוע שבעלי העסק (למרות הכיפות שעל ראשיהם) אינם דתים כלל וכל מעייניהם נתונים לדרכים, בהם יוכלו להוליך שולל את הקליינטים. ומה עם הרבי שמכר את הברכות הממוסגרות, האם אינו שותף למעשי הרמייה?

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com