בסגנונם של חמשת חומשי התורה ניתן לזהות מספר מאפיינים…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: תרומה
הם שוזרים בתוכם סיפורים מעין היסטוריים (זמן רב התייחסו לתורה כאל ספר היסטוריה), קטעים רבים ערוכים בסגנון של הוראות בהתנהגות חברתית ומוסרית ובענייני דת (רבים מזהים בתורה ספר חוקים), ולכך יש להוסיף קטעי שירה, ברכות וקללות, דברי אזהרה והתראה לעוברים על הוראות הדת וצפי לעונשים כבדים ביותר, ברכות ושפע טוב לשומרי האמונים. באופן זה אפשר להגדיר פחות או יותר את הלבוש החיצוני, את הסיגנון של חמשת החומשים.
יוצאת מכלל זה היא הפרשה שלפנינו. אין בה אף מילה סיפורית, היא אינה מכילה כללי התנהגות או הוראות דתיות, כולה מאלף את תו עוסקת בתיכנון ובבניית המשכן. כל לוח עץ מתואר במדוייק מבחינת גודלו וצורתו, כל בד מתואר על צבעיו, ריקמותיו, צורתו וגודלו. לכל יריעת עור נקבע מקומה. בקיצור הפרשה הינה רשימה מפורטת של תוכנית העבודה המיועדת לקבלן או לארכיטקט העוסק בהקמת המשכן ואינה מותירה מקום לשאלות. לא פלא אם כן שקשה ביותר לעניין תלמידים לקרוא בתשומת לב את הפרשה הזו. מורה נבון גם אינו מתפלא אם התלמידים אינם קשובים ועוסקים בענייניהם הם.
אבל גם למבוגרים קשה להיות קשובים בעת הקריאה. בחוג שלי על פרשת השבוע הציע אחד החברים המשועממים הצעה מקורית ועד עכשיו לא ירדתי לסוף דעתו, אם ההצעה שלו נאמרה דרך ליצנות, אירוניה או שכוונתו היתה רצינית. להלן תמצית הרצאת דבריו:
קיימים בארץ חוגים השואפים באמת ובתמים להקים מחדש את בית המקדש, כלומר מקדש שלישי על הר הבית, במקום הימצאו של מסגד אל-אקצה. בין ההזויים הקיצוניים האלה יש ללא ספק אפילו כאלה, המוכנים להמר על מלחמת חורמה נגד העולם המוסלמי (1.3 מיליארד בני אדם) ואולי אף על מלחמת עולם. אם המניעים והמטרה של הקמת המקדש הם דתיים טהורים (ואנחנו איננו עוסקים בחוג שלנו בהיבטים פולטיים), כלומר הקמת בית למישכנו של אלוהים (בית באופן סימלי), בית שיהווה מרכז לעבודת אלוהים, כשם שהיה בעבר, יש לכך פיתרון יוצא מן הכלל. הקמת משכן, אותו משכן שהקימו בני ישראל במדבר.
תוכניות הקמה יש מן המוכן על כל פרטיהן. המיקום גם כן אינו בעייה. המשכן שהוקם במדבר נדד עם בני ישראל ממקום למקום ושימש אותם במשך מאות בשנים. הוא למעשה נועד מראש להימצא בנדודים ותוכנן בהתאמה. כלומר שמשכנו של האל היה בתוך בני ישראל, ומיקומו שונה בהתאם לצרכים הפוליטיים או האיסטרטגיים. זה היה המצב החל מהקמתו במדבר ועד לבניית בית המקדש על ידי המלך שלמה.
אם כוונתם של תומכי הקמת המקדש היא דתית טהורה, היינו הקמת מרכז קדוש לא רק לעבודת ה‘, אלא גם האפשרות להתחבר נפשית עם הרוח האלוהית, עם השכינה, מעין תחושת התעלות, מתאים לכך ביותר הוא המשכן במתכונתו המדברית. הוא יכול להימצא בכל מקום בארץ. תקופה מסויימת במישור החוף, לעבור לגליל, גם לנגב, לאזור ירושלים. האדוקים במצוות הדת יוכלו להביא את קורבנותיהם, מתנותיהם, תשורותיהם למרכז הדתי הזה. שם ישמשו הכוהנים והלויים בעבודות הקודש. פרנסה למאות או אלפי משפחות. בעייה מסויימת עלולה להתעורר בעת מסעות המשכן. שכן רק הלויים והכוהנים מותרים בנשיאתו ובהקמתו, אפילו לא ישראל. וכמובן שלא יעלה על הדעת להעסיק בעבודת קודש זו עובדים זרים. אבל תמורת שכר הולם כנראה שהמשמשים בקודש יאותו לבצע גם עבודות אלה. אבל כאמור זו בעייה משנית.
תועלת נוספת, ואולי לא לגמרי שולית, תצמח ממרכז דתי כזה, שיהווה עבור המאמינים האדוקים את החיבור לאלוהים. כל אותם אלפי מאמינים הפונים מדי יום לרבנים-קבליים מטעם עצמם, למחוללי נפלאות מטעם עצמם, ולגובי תרומות בסדר גודל של מיליונים עבור קמעות, פתקים, ברכות, הבטחות ותעתועים שונים, אולי יפנו אותם מאמינים לכוהני המשכן, המשרתים ישירות בעבודת ה‘ ואשר קירבתם לאלוהי ישראל בוודאי בטוחה יותר ומבטיחה יותר. כספים אלה ישמשו את הקופה הציבורית וזו תהיה ברכה נוספת.
במה זו משתדלת להימנע מעיסוק בעניינים פוליטיים, וכמובן שאין לראות בתאור הנ“ל הצעה רצינית או עידוד לפעילות מסויימת. אבל יש בה אולי לזרז את מי שכוונותיו הדתיות אכן אמיתיות לעיון מעמיק יותר. בעיקר אם מחשבות אלה מטרתן הקמת מרכז לעבודת הבורא, זה שנתן תורה לעם ישראל.
שאלה חשובה ביותר מתעוררת בהקשר לדיון מעין זה, מה באמת רצה האל להשיג, או יכול היה האל לרצות, בציוויו להקמת המשכן והמקדש. שאלה זו, שהיא בעלת משמעות דתית אמונית עמוקה ביותר, תידון במקום זה בשבוע הבא.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com
