Paraschat haSchawua: waEra

0
32

מטרתו של המדרש אינה כידוע פרשנות התורה. להבנת הנקרא יש לפנות לפרשנים כמו רש“י ואבן עזרא, או לפרשני מקרא בעת החדשה, ואילו מטרתו של המדרש היא להבין את מה שנכתב כביכול בין השורות. אפשר לנסח זאת גם כך, שהדרשן מוצא בין השורות את אותן התובנות, שהוא מנסה להעביר לשומעיו…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וארא

אגב אורחא ייאמר, שהמדרש הוא מקור חיותה של התורה, באשר הוא מקנה לה אקטואליות תמידית.

מדרשים מספר חוברו באלפיים השנים האחרונות. אחד המעניינים שבהם הוא „מדרש הגדול“, הנקרא גם מדרש הגדול התימנו, שכן התחבר בתימן ובהתאם לדעת החוקרים באמצע המאה ה-14. זהו חיבור מדרשי מקיף על כל התורה, המכיל מדרשי הלכה ואגדה.

אחד הנושאים מתוך הפרשה שלנו, אשר „מדרש הגדול“ בחר להתעמק בו, הוא נושא סרובו, או נגיד נסיון התחמקותו של משה למלא את השליחות שרוצה להטיל עליו הקב“ה. כבר בפרק ד‘ טוען משה בפני ה‘: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי … כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי. ובפרשה שלנו חוזר טיעון זה בלשון אחרת: וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם (ו, יב).

מדרש הגדול מתייחס למילים אלה של משה רבנו ומנסה להבין את הניתן ללמוד מהן, וכך הוא אומר:

„בשעה שאמר משה לפני הקדוש ברוך-הוא ‚ואני ערל שפתיים‘ נזדעזעו כל בריות העולם ואמרו: מה משה שעתידה שכינה לדבר עימו במאה שבעים וחמישה מקומות (הכוונה ל-175 פעמים שבו נאמר בתורה ‚וידבר ה‘ אל משה‘), והוא, משה, מבאר כל אות ואות וכל דבר ודבר וכל פיסוק ופיסוק שבתורה בשבעים לשון, והוא אומר ‚ואני ערל שפתיים‘, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה.“

מדרש הגדול מבין את ההתחמקות של משה כסימן לענוותנותו וצניעותו של משה. כביכול מי הוא בכלל ומה מעלתו שיוכל למלא שליחות גדולה כמו זו שרוצה להטיל עליו אלוהים. הרי לא עניין של מה בכך הוא להופיע בפני בני ישראל ולדבר בשם אלוהים ועוד קשה מכך המשימה לדבר אל פרעה ולאיים עליו בשם אלוהים. משה ממש אינו חושב שהוא המתאים למשימה זו, וודאי יש גדולים וטובים ממנו, עליהם יוכל להטיל הקב“ה את התפקיד הנכבד הזה.

מסקנתו של „מדרש הגדול“ התימני מגישתו זו של משה, שמן הראוי ללמוד ממנו מוסר השכל. מה משה, שהיה אחד מגדולי האישים בהיסטוריה האנושית, שמחמת צניעותו חשב, שאין הוא ראוי למלא את התפקיד החשוב שנועד להיות מוטל עליו, לא כל שכן, שכל בן-תמותה יחוש רתיעה כאשר הוא בא למלא תפקיד בכיר בחברה שבה הוא חי. הכוונה כמובן לאנשים הנושאים במשרה רמה בחברה בה הם חיים, או באלו שמבקשים לשאת במשרה כזו. חייב כל אדם, בהתאם לדוגמה שמציב בפנינו אחד מגדולי העולם, לפשפש במעשיו ולבדוק באישיותו ובתכונותיו ולשקול באם ראוי הוא לתפקיד המסויים. ובנוסף ניתן ללמוד על פי הדוגמה של משה רבנו, שלא מן הראוי להידחק לתפקיד חשוב ולנסות לכבוש אותו בכוח או בעורמה.

אין ספק ש“מדרש הגדול“ התכוון ללמד מוסר השכל לכל בני האדם ולכל הדורות. אבל אם נסתכל במה שמתחולל בחברה הישראלית בימינו אלה, בעיקר בכל הקשור לתפקידים רמים ולמשרות חשובות, עלול להתקבל הרושם, ש“מדרש הגדול“ כאילו מתוך תחושת נבואה התכוון להטיף מוסר לתושבי ישראל החיים איתנו ממש בימינו אלה.

מעט צניעות!

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com