מיד לאחר סיפור העקדה, שבסופו כידוע הוקרב האייל במקום יצחק בן אברהם, שנועד להיות מועלה לעולה, וכאילו בהמשך ישיר מספרת לנו התורה על פטירתה של שרה, אשת אברהם ואימו של יצחק. עניין זה אומר דרשני. ואכן גם בעלי המידרש נידרשו לכך…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: חיי שרה
ושם אנו מוצאים את הסיפור הבא:
„באותה שעה הלך השטן אצל שרה ונזדמן לה כדמות יצחק. כיון שראתה אותו אמרה לו, בני מה עשה לך אביך? אמר לה, נטלני אבי והעלני הרים והורידני בקעות והעלני לראש הר אחד ובנה מזבח וסידר המערכה וערך את העצים ועקד אותי על גבי המזבח ולקח את הסכין לשחטני ואלולי שאמר לו הקב“ה, אל תשלח ידך אל הנער כבר, הייתי נשחט. לא הספיק לגמור את הדבר עד שיצאה נשמתה“ (מדרש תנחומא, וירא סימן כג).
גם אני נידרשתי לנושא זה בעבר, והעליתי את הסברה, שסמיכות פרשיות אלה מעידה על כך, כי בשעה ששמעה שרה על הסכנה שבה היה נתון בנה יחידה, לא עמד ליבה הזקן בבהלה ועצר מלכת. הסבר הגיוני ומשכנע. מאליו מתעוררת השאלה, מה ראה בעל הדרש לעטות את פרשת מותה של שרה בסיפור הדמיוני על השטן.
האם לא היה הדרשן חכם דיו על מנת להבין את הקשר שבין סיפור העקידה לסיפור המוות, או שחשב, שמאזיניו לא יקלטו הסבר הגיוני? מי יודע. ואולי רצה להדגיש את הרוע של השטן, כאילו השטן אינו מוכר דיו? עניין תמוה. מן המפורסמות הוא, שבעלי המידרש נהגו להמציא סיפורים דמיונים על שיחות המתנהלות בין אלוהים, מלאכים והשטן ובין בני אדם ואפילו ביניהם לבין בעלי חיים. לרבים מהסיפורים רקע הגיוני, יש והם מהווים משלים להבהרת עניינים קשים, להטפת מוסר, להעברת מסרים מסויימים, לפעמים לעקיפת הצנזורה הרומית או הנוצרית ועוד כל כיוצא בזה עניינים, שהפנטסיה שלהם מסתברת על פי ההיגיון. אולם אנו מוצאים גם מדרשים שמזכירים את סיפוריהם של עובדי אלילים, רחמנא ליצלן, יותר משיש להם הקשר לדת ישראל.
שאלה לא קלה היא, באיזו דרך לנקוט בפירוש התורה ומה מקומו של המדרש בפרשנות. רבי אברהם בן מאיר אִבּן עזרא (1089 – 1164) בהקדמתו לפירוש התורה מונה ארבע דרכים נפסדות בדרכי הפירוש ואת הדרך החמישית בה נקט הוא. לשיטתו חמש הגישות לפירוש התורה הן:
המאריכים: דרכם של כמה גאונים מהראשונים, מאריכים בפירושיהם ומפיקים את כל הידע האנושי מתוך מילות התורה. החוכמות החיצונית, אסטרונומיה, רפואה ועוד ראויים להילמד, אבל לא באמצעות דרשנות המקרא, כלשונו „הרוצה לעמוד על החכמות החיצוניות, ילמדם מספרי אנשי תבונות.“
כל אדם ופרשנותו: דרכם של הפרשנים הקראים, וכיו“ב פשטנים ופשוטי השכלה בימינו אנו, המפרשים את המקרא ללא התחשבות במסורת ההלכה של חז“ל. אבן עזרא יוצא נגד דרך זו בחריפות ומביא דוגמאות רבות לאבסורדיות שלה, כלשונו: „והקראים עומדים על כך שכל איש כרצונו יפרש הפסוקים, גם במצוות ובחוקים.“ דרך זו נדמית לי כבילבול לשונם של בוני מגדל בבל.
כל התורה משל: הפרשנים מבין הגויים, המפרשים את התורה בדרך המשל ושוללים את פשט הכתובים. בדרך זו, טוען אבן עזרא, רק שוטים הולכים: „ולא אאריך להשיב עליהם, כי עם תועי לבב הם.“
דרש, סוד ורמז: באשר למדרשי חז“ל, טוען אבן עזרא, ניתן לקרוא אותם במקורות ואין צורך בפירושים מיותרים. באשר למצוות יש ללכת בעיקבות חז“ל ופרשנותם, שהרי דבריהם נמסרו בקבלה מקודמיהם, כלומר מסורת. אבל אבן עזרא יוצא בלעג ועוקצנות נגד בעלי הסוד ובדוגמאות לרוב הוא מציגם ככסילים גמורים. למשל „כדרש שהתורה קדמה אלפים שנה קודם העולם“. לפני שנוצר העולם לא היה זמן, לא דקה ולא יום וכמובן אווילי לדבר על תקופה של אלפיים שנה. על המילה בראשית, על כל אחת מאותיותיה נימצאו רמזים רבים. מספר המילים בפסוק הראשון הוא שבע, מרמז על שבעה מלכים או על שבעת כוכבי הלכת. או ההסבר לכך שהתורה מתחילה במילה בראשית ומסתיימת במילה ישראל, מפני שבני ישראל עלו במחשבת ה‘ יתברך בראשית העולם. „ותחלת ספר בראשית בי“ת וסופו מ“ם, כנגד השם המפורש היוצא מפי כוהן גדול ביום הכפורים וסוף דבר אין לדרש סוף.“
דרכו של אבן עזרא: על פי ראב“ע יש להתבונן היטב ב“דקדוק כל מילה“ וצריך לפרשה בהקשר שבו היא מופיעה ובהשוואה למקומות האחרים בהם מופיעה מילה זו בתנ“ך, תוך התעלמות מדרשות שאינן לפי הפשט. כמו כן יש לבטל כל פירוש המנוגד להגיון: „לא אשא פנים בתורה, ואחפש היטב דקדוק כל מילה בכל מאודי, ואחר כן אפרשנה כפי אשר תשיג ידי“.
השגות רבות נכתבו על ראב“ע ועל דרכו בפירוש התורה. שיטות מחקר שונות התווספו במאות השנים שחלפו מאז. אני משתדל ליישם את דרכו, נעזר גם בשיטות אחרות ומנסה למצוא בכתובים מוסר השכל המתאים לזמננו „כפי אשר תשיג ידי“.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com
