Paraschat haSchawua: Ki teze

0
44

בקרב קהילות נוצריות-פרוטסטנטיות רבות בארצות הברית גוברת הנטייה לפרש את התורה כפשוטה. מטיפים ידועים נוהגים לגייס את תורת משה בהפצת רעיונותיהם, למשל במלחמתם נגד משכבי-זכר, שנאסרו כידוע בתורה. ידיד אמריקני, שהיפנה את תשומת ליבי לתופעה זו, טען, שגם הוא עצמו מתקשה להבין עניין מסויים המופיע בפרשה שלנו, המדובר ברצח עם…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תצא

וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָ“ה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ …  תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם (דברים כה, יט).

ביתר פירוט מופיעה מצווה זו בסיפור מלחמת המלך שאול בעמלק. הנביא שמואל מצווה על שאול בשם ה‘:

עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ וְלֹא תַחְמֹל עָלָיו וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעֹלֵל וְעַד יוֹנֵק מִשּׁוֹר וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמוֹר (שמואל א‘, טו, ג).

אכן תיאור התנהלות אכזרית מאין כמוה, שאפילו לשאול המלך היה כנראה קשה (בהתאם למידרש)לעכל אותה ומאחר שלא נהג בהתאם, נענש על כך. ההסבר הנוח וכנראה האמיתי הוא, שיש להבין את הדברים כפשוטם, ואף אין סיבה להתפלא על הכתוב, כי כך נהגו כל עמי קדם והתנהלות מעין זו הכתובה בתורה אינה חריגה מהנורמות שהיו שליטות בעת העתיקה. הבעייה היא, שאנחנו חיים במאה העשרים ואחת והעונש שהוטל על שבטי העמלק אינו יכול לשמש דוגמה או מצווה להתנהלות עכשיווית. יש לתת למקרא פרשנות עדכנית. תורת משה היתה תורה חדשנית ביחס לתורות שהיו מוכרות ונהוגות בעמי המזרח התיכון, וכן אצרה בתוכה מנגנון פרשני התחדשותי, שבאמצעותו פיתחו חכמינו כללים לפרוש התורה ולהתאמתה למציאות שבה חי עם ישראל.

גם בישראל שלפני חורבן בית שני היו מי שהבינו את התורה כפשוטה, חפה מפרשנויות. אלה היו הצדוקים. הם התבצרו במילה הכתובה בתורה שבכתב. הפרושים לעומתם הבינו, שלא ניתן לחיות את התורה על מצוותיה בהתאם לנוסח היבש (או הפיוטי) של המקרא, שלא ניתן לקיים את הוראת „עין תחת עין“ כלשונה (רק דוגמה אחת מיני רבות). הם פיתחו במקביל את התורה שבעל פה, שפרשה והסבירה את התורה שבכתב. היהדות הפרושית שרדה. לפילוסופיה הצדוקית לא היה סיכוי לשרוד. על הנושא פרשנות התורה ארחיב דברים בשבוע הבא בפרשת כי תבוא.

חזרה לבעיית רצח העם ולגורלם של העמלקים.

רבים מבין חכמינו ז“ל ראו את עמלק כמושג שמטרתו להמחיש את הרשע, את הרוע, ואותו הוטל על עם ישראל למחות מעל פני האדמה. סימוכין לפרשנות זו ניתן למצוא במקרא. אלוהים אומר (שמות פרק יז): כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָ“ה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר.

איך ניתן להבין התבטאות קצרה זו של אלוהים. אלוהים הכריז מילחמה על עמלק. הוא עצמו מתחייב להילחם בעמלק והוא מתחייב לחדש את המלחמה בכל דור ודור. גם מי שאינו מעמיק בתלמודו מבין מיד, שעניין זה לא ניתן לקריאה פשטנית. האם אלוהים באמת חייב להילחם בשבטי עמלק עד סוף הדורות ואיו מסוגל לנצחם במלחמה אחת? האם זה מתקבל על הדעת? מחשבה שנייה, על דרך ההיגיון והביקורת, תוביל אותנו בהכרח למסקנה, כי אין המדובר בעם מסויים, אלא מדובר על דרך המשל במושג מסויים. רק אם נתייחס אל המושג עמלק כאל סמל הרוע, נוכל להבין, שלאלוהים חשוב לחדש את המלחמה בכל דור ודור. כי את הרוע והרשע לא ניתן לכחיד אחת ולתמיד. את ההוכחה לכך מספקת לנו התורה עצמה בסיפור המבול. כאשר ראה אלוהים, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע, הכחיד את האנושות בשטפו את העולם במבול. אבל האנושות חזרה במהרה להרגליה הרעים. לכן הגיוני להבין, שאת המלחמה ברוע, במקרה זה מיוצג על ידי שבטים מסויימים, יש לחדש ללא הרף.

מקבילה מעניינת בתרבות הכללית, שאינה קשורה ליהדות: קיים דמיון בין המושגים עמלק וונדליזם (Vandalism). ונדליזם הינו שם נרדף לחוליגניות, משחיתנות, תופעה שבה אנשים משחיתים רכושפרטי או ציבורי שאינו שייך להם, בדרך כלל ללא סיבה רציונלית,  בלא להפיק רווח ישיר מההשחתה, ולפעמים אף פוגעים בנפשות. המונח קרוי על שם השבטים הוונדלים, אשר חדרו לאימפריה הרומיתבמאה ה-5, ובתוך כך הרסו והשחיתו אוצרות אמנותואדריכלותשל רומא העתיקהוהמפוארת. דווקא הונדלים סיפקו לאוצר הלשון מונח שלילי מסויים זה. האמת ההיסטורית היא, ששבטי הגותים, גם הם שבטים גרמאניים כמו הונדלים, ששטפו את אירופה מאתיים שנה לפני כן, היו גרועים מהם. כלומר שהרקע העובדתי איהו קובע ביצירת מושגים המעשירים את הלשון.

ואכן כך הוא, שאת הרוע והרשע, המופיע לנו כאן בכינוי עמלק, יש לרדוף תמיד מחדש, בכל דור ודור. אלא שהרוע אינו מתרכז בעם פלוני או אלמוני. הרוע נפוץ בכל העמים, ובכל מקום שהוא מופיע, בכל דור ודור, יש להילחם בו. גם בקירבנו.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com