משה רבנו שנכסף בכל ליבו להיכנס עם עם ישראל לארץ המובטחת, לא זכה לכך. אנחנו איננו הראשונים המנסים להבין את סיבת מותו של משה טרם כיבוש כנען. ראשונים ואחרונים הפכו בשאלה זו ועד לימינו אלה טרם נמצאה תשובה סבירה לעובדה זו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: חוקת
המסורת המקובלת מסבירה את מותו של משה לפני כיבוש כנען על ידי בני ישראל בחטא שחטא בעניין שמקובל לכנותו בשם „מי- מריבה“. האירוע אינו חורג מההתנהלות המקובלת של עם ישראל המדבר ומתומצת כאן במילים ספורות. לעם לא היה מספיק מים והוא עורר מריבה עם משה ואהרן. משה ביקש מאלוהים לספק את הדרישה: וַיְדַבֵּר יְהוָ“ה אֶל מֹשֶׁה … קַח אֶת הַמַּטֶּה … וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע … וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם … וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה … וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע (במדבר פרק כ, ז).
משה הפר כביכול את צו ה‘ – כך ההסבר הפשטני – ובמקום לדבר אל הסלע היכה עליו. קצר כאן המצע מלהסביר את כל הטיעונים המפריכים פרשנות זו. היא פשוט אינה עומדת בפני הביקורת, לא בהתאם לפשוטו של מקרא ואף לא בהתאם לפרשנות המדרשית. עובדה שכבר חכמינו הראשונים ואף המידרשים לא קיבלו סברה זו וחיפשו נימוקים משכנעים לעונשו של משה רבנו. עניין זה העסיק ביותר את הפרשנים, כיוון שעונש כה חמור לאדם אשר הקדיש את חייו, את כל מירצו, בנוסף לסבל הרב שגרם לו עם קשה עורף זה, על מנת להעלות את עמו לארץ המובטחת, ובסופו של מסע יסורים ארוך של למעלה מארבעים שנה נמנע ממנו לראות את השלמתו של המבצע הגדול שייזם – לכך בהחלט נידרש הסבר משכנע.
להלן מקצת מההסברים שהועלו על ידי חכמי ישראל בתמציתיות רבה:
הרמב“ן (1194 – 1270) מסביר, שחטאם של משה ואהרן במי-מריבה אינו מסתבר מהכתובים והוא מציע פירוש קבלי.
אברבנאל (1437 – 1508) טוען, שמשה נכשל בעניין שילוח המרגלים. הוא נצטווה, שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן, במקום זאת הטיל על המרגלים משימות נוספות.
הרמב“ם (1135 – 1204) סבור שהעניין לא היה חטא שחטא משה, כי אם פגם באישיותו, שהרי אמר לבני ישראל שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם (במדבר כ), ובזאת הוכיח שהוא רגזן וחסר סבלנות ואינו כשיר כמנהיג, אלא שהרמב“ם עצמו אינו משוכנע שזה ההסבר האמיתי.
מנדלסון (1729 – 1826) חושב, שבפרשת מי-מריבה גילה משה רבנו חולשה בפני ההמון, ולמרות שלא היה זה חטא, הרי שתכונה זו שללה ממנו את הזכות להיות המנהיג שיוביל את ישראל בכיבוש כנען.
ניתן להוסיף דוגמאות והסברים נוספים, אלא שאין בהם כדי להעשיר את תובנתנו. אחד הניתוחים המקוריים, ולדעתי אף החכם ביותר, נערך בזמנו על ידי רבי אברהם אִבּן עזרא (1089- 1164). הוא מונה את הפירושים הרבים שניתנו לפני זמנו לסיבת ענישתו של משה. באמצעות ניתוח הגיוני פשוט הוא מגיע למסקנה, כי עובדת היותם של פירושים רבים היא הוכחה ניצחת, כי אין בנמצא פירוש המסביר את סיבת העונש. כי אילו היה קיים פירוש המסביר את סיבת העונש, הרי היה זה פירוש אחד בלבד.
וכך חזרנו למשבצת הראשונה. מדוע נענש משה, אם בכלל נענש. בהתאם לפשוטו של מקרא אין הסבר, כפי שראינו וכפי שמעידים גדולי ההוגים ביהדות. אבל מאידך נותרה העובדה, שאלוהים לא איפשר למשה למלא שליחותו ולחצות את הירדן לכנען. עבור משה רבנו היה בסרובו של אלוהים למלא את בקשתו להיכנס לארץ עונש בל-ישוער.
אין זה ראוי לעבור על הנושא לסדר היום. עניין כל כך מכריע בתולדות עמנו, עניין ענישה כל כך חמור חייב לעורר שאלות, ואכן עורר ניסיונות הסבר בכל הדורות ועל ידי רוב החכמים. אבל תשובה המניחה את הדעת לא מצאנו ולכן נותר לנו לשאול. האם התורה לא ניסחה את העונש ואת סיבתו בכוונה תחילה, והותירה לנו את האפשרות לחפש פרשנויות בהתאם לכוח התפיסה שלנו ובהתאם להבנת העם, העלולה להשתנות בכל דור ודור?
היות ושערי הפרשנות לעולם אינם ננעלים, ויכול כל אדם לתת פרשנות כפי דעתו וכפי תפיסתו, והנראה לי לעניות דעתי, שהסברה של אחת הסטודנטיות שלי אינו נופל מהסברם של אחרים, ועל כך תבוא עליה הברכה:
„כנראה שבעלטה האופפת את סיבת מותו של משה מרמזת לנו התורה, שמוטל עלינו לעסוק בנושא ולחפש בעצמנו את התשובה. תעלומת מותו של משה עשוייה לומר לנו, שהחיים אינם תמיד צודקים מבחינה זו, שההקרבה העצמית מתוגמלת בסופו של דבר. אולי ניתן לראות בכך מסר לבני האדם, לעשות את הנכון והישר, גם אם אין ביטחון או תיקווה לקבלת התמורה. משה רבנו הוא אולי מבחינה זו דמות טרגית, אשר למרות תרומתו האדירה לתרבות האנושית לא זכה לראות את השלמת משימתו, ובנוסף, בדרך מותו העביר לבני האדם מסר מוסרי משמעותי.“
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com
