כולנו מכירים את ארבעת הקושיות הנשאלות בהגדה של פסח ואשר כל יהודי (דתי וחילוני) קורא פעם אחת בשנה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: בא
בתשובה לשאלת הרשע מופיע דיבור קטן הלקוח מהפרשה שלנו:
בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהוָ“ה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (שמות יג, ח).
דיבור קטן זה, אשר לכל אחד מאיתנו ברור ההיגד שבו, גרם לחז“ל בעיות לא קטנות. לכולנו נדמה, שדיבור זה פירושו כביכול, שאלוהים הוציא אותנו ממצריים בגלל שראה בסיבלנו או משהו ממין זה ולכן אנחנו חוגגים ומזכירים את הניסים והנפלאות שעשה לנו הקב“ה בהוציאו אותנו ממצריים. הבעייה היא, שזה לא מסתדר מבחינת התחביר. כי אם זו היתה כוונת הכתוב, היה צריך לכתוב, „בעבור שעשה לי ה'“ את כל הניסים והוציאנו וכו‘ אנחנו חוגגים את הפסח. אבל בתורה כתוב בפירוש „בעבור זה“, ומה פירושו של בעבור זה? השאלה פשוטה בתכלית: בעבור מה? איזה טובה עשיתי לקב“ה או איזה קורבן הבאתי לו, שבגללו הוא מוציא אותי ממצרים?!
כבר הראשונים, חכמי המישנה, הבינו שיש כאן בעייה של ניסוח. וחשוב להדגיש, שהם לא התפלפלו סתם, לא חיפשו רמז או סוד שמסתתר מאחורי המילים. הם רצו פשוט להבין למה התכוון הכתוב. מאחר שמבחינת התחביר זה לא מסתדר, כי קשה להבין את הגישה שמייחסת את הניסים למה שפעלתי בעבר מאחר שלא פעלתי כל פעולה בעבר, הם הסיקו מכאן, שהכוונה היא לעתיד. והם ביטאו זאת במילים: „בעבור זה – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך“. המצה והמרור מסמלים את קיום מצוות הפסח. מצוות הפסח היתה למעשה מצוות קורבן-הפסח, אבל לאחר שבית המקדש כבר לא היה קיים ולא ניתן היה להקריב קורבנות, הומרו הקורבנות במצוות אחרות. במקרה שלנו קיום סדר הפסח במקום קורבן הפסח. דרך המחשבה של חכמי המישנה לא קל להבינה, מפני שהם הפנו את התנאי של „בעבור זה“ לעתיד. כלומר שה‘ הוציא אותנו ממצרים, על מנת לקיים את המצוות הקשורות בפסח העתידי, אשר יקויים אחרי היציאה.
ציטטתי את המשנה, על מנת להצביע על כך, שכבר הראשונים היו ערים לבעייה וניסו לתת לה הסבר סביר. אבל לא רק הם. גם הבאים אחריהם, החל ברש“י מהמאה האחת עשרה, דרך אבן עזרא, הרמב“ן ואחרים, עד מנדלסון ועד לאחרונים, חיפשו הסבר לתרץ את הניסוח המוזר של „בעבור זה“. אני מנסה לתמצת שתי גישות שונות:
האם אנחנו עובדים את ה‘ בעבור מה שעשה ה‘ לנו,
או: בגלל העבודה שאנחנו עובדים את ה‘ עכשיו בדיעבד הוא עשה לנו את הניסים מראש והוציאנו ממצריים.
הגישה הראשונה פשוטה, או נגיד פשטנית ונוחה, מפני שאינה דורשת מאמץ חשיבה אינטלקטואלי וקל להסביר אותה לילדים בערב פסח. אבל היא לא כל כך מתיישבת עם הטקסט המקראי, כי היא משאירה את השאלה „בעבור מה“ פתוחה.
הגישה השנייה, שבה הלכו כבר חכמי המישנה, הרואה בעבודת ה‘ שהחלה אחרי יציאת מצריים את הסיבה לשיחרור. גם מתרצת מחד את הטקסט וגם פותחת פתח להבנה מחודשת, כמעט הייתי אומר מהפכנית את יציאת מצריים. בהתאם לכך מגמת ה‘ בהוציאו אותנו ממצריים היתה לתת לנו אפשרות לקיים את קורבן הפסח (כיום סדר הפסח תופס כאמור את מקום קורבן הפסח בבית המקדש), היינו את עבודת ה‘, היינו את המצוות שבאו לאחר מכן. יציאת מצריים עצמה מתגמדת לעניין מישני לעומת המטרה שהיתה להוליכם במדבר ולהביאם להר סיני, לתת להם את התורה ולהכשיר את העם לקבל עליו מצוות וחוקים. מסקנה נוספת: ראייה זו אינה רואה בחג הפסח חג לאומי. לא השיחרור מעולו של השיעבוד הינו העיקר, כי אם חג דתי, שמטרתו להזכיר לנו שהיציאה ממצריים היתה למען קיום המצוות.
וארשה לעצמי להוסיף שאלת תם: מה היא המצווה החשובה ביותר לעם שיצא משיעבוד לגאולה?
הקבלה: תורת הנסתר או תורת הסוד שפיתחה הקבלה, נתנה למילים הנ“ל פירוש מיוחד משלה. המילה „זה“ היא בהתאם לתורת הסוד תואר המכוון לאלוהות. בהתאם לכך את ההיגד „בעבור זה עשה ה‘ לי“ אפשר גם להבינו כאילו „בעבור ה‘ עשה ה‘ לי“. כלומר שהקב“ה גאל את ישראל על מנת להיגאל בעצמו. כביכול השכינה גלתה יחד עם בני ישראל והיתה נתונה בגלות ובשיעבוד מצריים, עד אשר נגאלה יחד עם בני ישראל.
לא הייתי נזקק לעניין פרשנות הקבלה, אם לא הייתי חושב לנחוץ להעמיד את השאלות הבאות: האם עניין זה של תואר אלוהות ושל שכינה שנזקקה לגאולה לא מזכירים את האמונה הנוצרית בשילוש הקדוש, ויותר מזה, אפילו עבודת אלילים? תורת הסוד היא בכללה יותר עניין של עבודה זרה מאשר האמונה היהודית בייחוד. ביני לבין עצמי אין בליבי דבר נגד אנשים המתייחדים עם עצמם וחוקרים בנפשם את סודות הבריאה וסודות האלוהות, מתעמקים באותיות ומוצאים, בחישובי מספרים ואותיות תשובות לשאלותיהם (ובעיקר לבעיותיהם) ולבסוף מגיע כל אחד מהם לסברות ורעיונות שונים ובד“כ משונים. יעשה כל אחד כמיטב הבנתו. אבל הקבלה ותורת הסוד, כולל חישוב הקץ וביאת המשיח, כולל האמונה בצדיקים ובכוחם להשפיע על אלוהים לשנות את סידרי הבריאה ולהביא ישועה על פלוני ואלמוני, אינם רק סכנה לפרט זה או אחר, ששם כספו על קרן הצבי (להנאתם של שרלטנים), כי אם סכנה לעתידו של עם שלם, שהצליח לשרוד כעם בעל אמונה רציונלית ודרכי חשיבה רציונלים.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד“ר גבריאל מילר נא לפתוח את האתר
