Paraschat haSchawua: Wajigasch

0
24

בפרשה זו ממשיכה התורה לספר את תולדות חייו המדהימים ואת הקריירה הפנטסטית של יוסף…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויגש

מכל אבות האומה נראה לי יוסף הדמות המרשימה ביותר מבחינת תכונותיו ויושרו וגדלות נפשו (להוציא את יצחק, שעליו אין לנו כמעט מידע). יוסף הביא את משפחתו מארץ כנען וכך הציל אותה מרעב, אבל לא רק את משפחתו הציל, כי אם את כל מצריים. זה כנראה היה, כך טוענים הפרשנים, הייעוד שלו. אבל המשפחה לא נשארה במצרים רק בתקופת הרעב, כי אם ארבע מאות שנה, עד ליציאת ממצרים. המצרים, אבל להערכתי בעיקר פרעה, לא הכירו טובה לבני משפחת המציל יוסף ולקרוביו, הם שבטי ישראל, או ששכחו בינתיים את מעשיו הגדולים של יוסף, והיו להם חששות, בין אמיתיים לבין מדומים, מהשינוי הדמוגרפי ומהיתרבות בני ישראל ונקטו לכן באמצעים להגבלת הילודה שלהם.

כל זה ידוע וחכמינו ושאר המוחזקים על ידי עצמם פרשנים, דנו בסיפור זה וניתחוהו, כל אחד, בהתאם להשקפת העולם שלו ובהתאם למה שהתאים לו באותה שעה. ונשאלת השאלה מדוע נשארו בני ישראל כל כך הרבה זמן במצריים. למה נשארו זמן רב כל כך בגולה הזו, עד אשר התחילו להתעורר כל הבעיות הידועות וההתרחשויות הנוראיות הקשורות במכות-מצרים וביציאת מצריים. המדרש ופרשנים מסויים ראו בכך את יד ההשגחה העליונה. ההסבר שלהם נראה כביכול די סביר. אילו חזרו יעקב ומשפחתו מיד אחרי שנות הרעב לארץ כנען, היו בני ישראל מתערבים ותחתנים עם עם-הארץ, היו מתבוללים אלו באלו, מקבלים אלו מאלו את מנהגיהם ויש להניח שבסופו של דבר, כלומר בהמשך תפתחות תהליך כזה, לא היו מצליחים צאצאיו של יעקב רבינו להתגבש לכדי אומה מסויימת זו, כלומר לעם היהודי (שאנחנו צאצאיו).

הסבר זה נראה ממבט ראשון סביר בהחלט, אלא שכאן מתעוררות שאלות חדשות הקשורות להשגחה העליונה. האם היה צורך שבני ישראל יישארו כל כך הרבה זמן במצריים? האם לא היתה יד ההשגחה יכולה למצוא פתרונות יותר פשוטים בתוך ארץ כנען? כי מה ארע בעיקבות התפתחות זו? בני ישראל עברו תלאות אין-ספור עד שחזרו לארץ כנען, מולדם של האבות הראשונים. בינתיים אוכלסה ארץ זו בידי המון בני עמים אחרים, שגם הם התרבו ומילאו את הארץ. ולכן לא מן הנמנע היה, שפלישת בני ישראל לארץ כנען תביא לידי התנגשויות בין החוזרים לאדמתם הישנה לבין התושבים המקומיים שגרו שם דבר מאות בשנים. ההתנגשויות והמלחמות על האדמה ומקומות המחייה נמשכו ונמשכו, החל בפלישת יהושע, עבור בתקופת השופטים ואחר כך בימי המלכים והסיפור ידוע. אומנם היה לבני ישראל קושן על האדמה, היינו מעין נסח-טאבו. בני ישראל יכלו לומר לעמים השוכנים בכנען: העולם כולו נברא על ידי אלוהים, ברצותו נתנה לכם, ברצותו נטלה מכם ונתנה לנו (כמו שמסביר רש“י בפירושו לפסוק „בראשית“). במילים אחרות: חבר’ה, הארץ שלנו, קדימה, תתעופפו מפה. אבל נראה שהשכנים לא היו מוכנים להפנים גירסה זו והם ניסו להתגונן בכל דרך אפשרית, פעם ביתר הצלחה ופעם בפחות הצלחה.

נחזור עתה לשאלה בדבר ההשגחה העליונה. האם זו היתה כוונתה? כמובן שניתן להשיב על כל השאלות האלה בתשובה אחת ניצחת: אנחנו לא יכולים לנחש, מה היו כוונות ההשגחה העליונה, כאשר הסדירה את העניינים כפי שהסתדרו לבסוף. וזה נכון ללא ספק. מי מסוגל להבין את דרכיה של ההשגחה? אפילו הניחושים בדבר כוונותיה של ההשגחה העליונה הם כבר יומרנות ושחצנות ללא גבול (וזאת בלשון המעטה). אז מה אתם (הפרשנים) באים לספר לי על ההשגחה, שכך כיוונה את הדברים, על מנת שישיגו מטרה מסויימת זו או אחרת.

מי שרוצה להיות חכם במיוחד או מתחכם (כיום אומרים חוכמולוג), יכול לטעון, שהכל התרחש, כפי שהיה אמור להתרחש. כלומר שכל ההיסטוריה האנושית מתחילתה ועד לימינו אלה, התרחשה כפי שהיתה אמורה מראש להתרחש ויד ההשגחה העליונה היתה בכל. אומנם גישה זו עומדת בסתירה לתורה ולדת ישראל המבוססת על הרצון החופשי של האדם, אבל אותם חוכמולוגים אינם מרחיקים במחשבותיהם עד כדי כך.

אני משתדל לחפש בתורה ובכל פרשה מוסר השכל, שניתן ללמוד ממנו משהו לימינו אלה. ולא נראה לי שמפרשה זו אני מצליח להפיק יותר פירות ממה שכבר הפקתי בעבר. לכן עדיף לקרוא את הפרשה כולה במקורה, הכוללת ללא ספק את אחד הסיפורים היפים המופיעים בתורה, ומבחינה סיפרותית, בדיאלוג בין האחים יהודה ויוסף את אחת הדרמות היפות והנוגעות ללב בסיפרות העתיקה בכלל.

שבת שלום