Paraschat haSchawua: Ki teze

0
24

מצווה, לכאורה פשוטה ביותר, עלולה לעורר דיון בעקרונות הדת (ולא רק של דת ישראל) וכמו כן בחשיבה המדעית והפילוסופית. המדובר בפסוק: כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ (דברים כב, ח)…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תצא

מצווה זו מזהירה את בוני הבתים, לבנות על הגג מעקה, על מנת למנוע שמישהו יפול מהגג. כי אם יפול בן-אדם מהגג וגולגולתו תתרוצץ, יתחייב בעל הבית בהריגה.

סעיף מעין זה ניתן למצוא בכל קובץ תקנות שמסדיר את תוכניות בינוי העיר. ובכן מה כל כך קשה להבין כאן? ולמה זה צריך להיות מסובך עד כדי כך, שעד היום לא פסק הויכוח בשאלה שמתעוררת אגב דיון בעיקרון המונח ביסודו של פסוק זה. העיקרון הינו השאלה, אם מאמינים בדטרמיניזם או לא. כלומר האם הכל בעולם, כולל התנהגות בני האדם, נקבעת מראש או לא. לאדם הדתי, המאמין שבורא העולם יודע הכל, צופה מראשית אחרית, מתעוררת השאלה, אם אלוהים יודע מראש שפלוני יפול מהגג, מה ההבדל אם בונה הבית בנה מעקה על הגג או לא, פלוני במילא היה נופל ונהרג כצפוי. מאידך אם אלוהים לא ידע ולא צפה את מה שיקרה, איזה מין אלוהים זה. עסקנו בשאלה עקרונית זו כבר בהקשר אחר, אבל חשוב לחזור ולדון בה, משום הפנים השונות (האספקטים השונים) שהיא מעלה.

חז“ל כבר דנו בשאלה זו ור‘ עקיבא קבע, כי הכל צפוי והרשות מתונה. קביעה זו חשובה, אבל חסר בה ההסבר המשכנע. בעיקר משום שיש לנו עוד כלל אחר, או מאמר אחר של ר‘ חנינא „הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים“.

ניתן להבין את האימרה של ר‘ חנינא כך (וכנראה שרובנו מבינים אותו כך), שלאדם אין השפעה על מה שמתרחש בעולמו של הקב“ה. כי כל מה שקורה הינו בידי השמיים, כלמור באחריותו של אלוהים. ואם זה כך, אז מדוע מתחייב פלוני אם אלמוני נפל מגגו, בין אם בנה מעקה או לא בנה מעקה?

וכך אנו חוזרים למשבצת הראשונה, היינו לשאלת הדטרמיניזם. האם יש חוקיות שעל פיה נקבע הכל מראש, בין אם נרצה או שלא נרצה ושאין לנו השפעה עליה? כבר הפילוסופים היוונים הראשונים החלו לדון בשאלה זו ודומני שעד היום אין הסכמה כללית באשר לתשובה עליה. אבל לענייננו אין חשיבות לאספקט הפילוסופי או המדעי, כי אם הגישה הדתית, במיוחד של דת ישראל, היא המעניינת אותנו. ועל כך נתן תשובה הרמב“ם, שהיה אולי גדול החכמים והמאמינים בעם ישראל.

הרמב“ם מקבל את האימרה „הכל בידי שמים חוץ מיראת שמיים“ ומסביר אותה. חשוב להבין את פירוש הביטוי יראת-שמיים. כמובן שבמילה יראה אין הכוונה לפחד. היינו שכאילו הפחד מאלוהים הוא בידי האדם. אין בשום מקום סימוכין למעין כוונה כזו. היהודי אינו נדרש לפחד מאלוהים, כי אם לאהוב אותו ולעבדו. הביטוי יראת-שמיים, כפי שהבינו אותו חז“ל, מכוון לקיום המצוות שהיא עבודת הבורא. כל פעולה שהאדם פועל היא למעשה בגדר קיום מצווה או אי-קיומה, כלומר עבירה. פירושו שכל מעשי האדם הם בתחום החלטתו ובחירתו. הוא מחליט אם ללכת בדרכי התורה, בדרכי השם, בדרכי המצוות או לא. ולכך הכוונה ביראת-שמיים. מאידך הרישא של האימרה „הכל בידי שמיים“, כך מסביר הרמב“ם, אומרת, שכל החוקיות שבטבע, גרמי השמיים וכל כיוצא בזה, נוצרו בידיו-יתברך ועליהם אין לאדם השפעה כלשהי. וכך גם חוקי המשיכה של כדור הארץ. וחייב פלוני לדעת, שבהתאם לחוק טבע זה, אותו קבע אלוהים, עלול חוסר זהירות לגרום לאלמוני ליפול מהגג ולהתרסק אם לא ייבנה מעקה מתאים, ואם התרשל בבניית המעקה, דמו בראשו, כלומר הוא אחראי למותו של אלמוני.

ולענייננו: גם אם הויכוח בין אנשי הדתי או בין הדתות על עניין הדטרמיניזם טרם הסתיים, וגם אם הויכוח בין הפילוסופים על נושא זה כנראה שלעולם לא יסתיים, אנחנו יכולים וחייבים להיתלות בהסברו של הרמב“ם, שמתייחס לנושא באופן כללי ולא רק למצווה הקשורה בבניית בתים וגגות.

שבת שלום