Paraschat haSchawua: BaMidbar

0
32

השבוע זכתה הפרשה הקודמת בעקיפין לאקטואליה, ולאו דווקא במקומותינו, כי אם, עד כמה שהדבר ייראה מוזר, בעולם הנוצרי. כותרות שמנות בעיתוני ישראל דיווחו ידיעה מרעישה: היינו שדו“ח חדש של הכנסייה הסקוטית על „ירושת אברהם?…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בְּמדבר

דו“ח על הארץ המובטחת“ קובע: לעם היהודי אין זכות על ארץ ישראל.

העניין העלה חיוך קל על שפתי ולא הייתי מתייחס אליו כלל, אם לא היתה קודמת לכך התייחסות כלשהיא לנושא זה כבר בתורה, היינו בפרשה הקודמת, וכן הדיון על הנושא בגמרא בפרט ואצל חכמינו ז“ל בכלל.

בפרשה זו אנו מוצאים את אחד משני פרקי התוכחה שבתורה, הדן בעונשים שיביא הקב“ה על עם ישראל אם לא יקיים את מצוותיו. פרק התוכחה מונה את הצרות העתידות בצורה מצמררת ביותר וקריאתו עלולה להביא את המאמין או את עם ישראל כולו לידי ייאוש מוחלט ובכך גם למנוע את חזרתו לאמונה ולעבודת ה‘ (דרך אגב: סכנה זו היתה מאוד ממשית בתקופת גלות בבל). בסוף התוכחה כתוב בפרק כו:

מב וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר מד וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם…

היו מי שניסו להבין מסיום זה, שלמרות כל העונשים האיומים, בסופו של דבר ייזכר אלוהים בברית עם אבותינו „ואיך שהוא“ העניין כבר יסתדר. לגישה זו בכללולתה נטבעה האימרה „זכות אבות“. כלומר זכות אבות זו תגן עלינו מפני הנורא מכל ותשמור לנו גם על הזכות לחזור לארץ אבותינו, שהרי היא הארץ המובטחת. על הנושא זכות אבות נאמר רבות בתקופת התלמוד, הן בגמרא והן במדרשים, הן ראשונים והן אחרונים, אבל דעת רוב התנאים והאמוראים (ומי לנו פוסקים גדולים מהם) היתה, שזכות אבות הסתיימה בתקופת בית ראשון (מסכת שבת, דף נה ע“א). לאחר מכן אין עוד זכות אבות. וכל דור מוזמן לקיים את מצוות התורה ולקנות לעצמו את זכויותיו. אני אפילו לא שואל, מתי היה דבר כזה שעם ישראל, לפני הגלות או לאחר מכן בכל הגלויות, שמר את מצוות התורה. לא מיניה ולא מקצתיה.

בקיצור וחד וחלק: כיורשיהם של אבותינו אין לנו זכות על ארץ ישראל. ולכן אני גם לא מבין את הזעקה שקמה בעיקבות אמירתה של הכנסיה הסקוטית. היא למעשה ביטאה בכך את מה שכל יהודי מאמין, ואני חוזר ומדגיש יהודי מאמין (ולא מאלה המכנים עצמם המחנה האמוני וכיוצא באלה), חייב לדעת מעצמו. ואשר ליהודים שאינם מאמינים באמת ובתמים בדת ישראל ובמצוותיה, וזה רוב רובו של העם היושב בציון, מה להם להלין על אמירה מעין זו ומה להם ולזכות אבות בכלל?

ואשר לזכות על ארץ ישראל שאינה תלויה בזכות אבות. יהודים רבים, בארץ ובחו“ל ניתלים בזכות התלויה בהיסטוריה וביישוב הארץ מקדמת דנא וכל כיוצא בזה. לדבר בהקשר כזה על זכויות זה ממש אבסורד. בהיסטוריה האנושית לזכויות היסטוריות מעולם לא היתה משמעות כלשהי. יש עובדות היסטוריות ויש עובדות עכשיוויות. מה שהיה – היה, ומה שיש – יש. אין צורך להרחיק לעבר הרחוק ולהתבונן בכל העמים שיישבו במשך הדורות את מה שהיתה פעם ארץ כנען. נחשוב לרגע על כל השינויים שחלו בגבולות העמים בעיקבות מלחמת העולם השניה. איש לא התחשב בזכויות היסטוריות והדברים ידועים.

הבא ננסה לרגע משחק דימיוני. נניח שפתאום היה מתגלה שבט או עם, שכל ההוכחות (גנטיות ומיליון הוכחות אחרות) היו קובעות חד-משמעית, שעם זה הוא הכנענים הקדמונים, שיישבו את ארצם ותירבתו אותה והפכו אותה לארץ זבת חלב ודבש, עד לפלישת  שבטי ישראל. ונניח לשם המשחק שבית הדין הבינלאומי בהאג היה קובע, שאכן הארץ מגיעה לעם כנעני זה, האם היו הישראלים עוזבים את ארצם בגלל זכויות היסטוריות קדומות יותר מאלו שלהם?

אז אני שואל את עצמי, מדוע הישראלים קופצים כל פעם כנשוכי נחש, כאשר מישהו טוען נגד זכויותיהם הכביכול היסטוריות? אבל יותר מכך – אני שואל את כל מי שמוכן לחשוב: מדוע האובססיה הזו, הלהט הזה להיתלות בטענות מגוחכות? את מי זה משרת?

שבת שלום