Paraschat haSchawua: Schmini

0
19

נושא הקדושה, למרות שנדון כאן כבר מספר פעמים, מעניין לחזור אליו בהקשריו השונים. גם חכמינו שבו ודנו בו מדור לדור וניסו לנתח אותו כל אחד לפי מיטב הבנתו, בין אם היה זה פירוש רציונלי ובין אם היה הפירוש על דרך הדרש…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: שמיני

תוך כדי חיפושי אחר הבנת המילה קודש או קדושה, ניתקלתי במידרש ששבה את ליבי. המידרש מתחיל במילים:

„מה איכפת לו לקדוש-ברוך-הוא שיאכלו ישראל בלא שחיטה“. וכמובן ניתן להמשיך ולפרט שאלה זו גם לאכילת כשרות בכללה, לדיני טומאה וטהרה, איסורי עריות (יחסי אישות בין קרובי משפחה) ועוד ציוויים שאין להם הסבר ממש רציונלי (בניגוד למשל לא לגנוב). ובאמת אם נשאל את עצמנו, האם יש בזה היגיון שמותר לנו לאכול בשר דווקא מבעלי חיים מסויימים ושמותר לנו לאכול דגים דווקא עם סימני היכר מסויימים, לא נוכל לתת הסבר שיספק את השכל הישר, וזאת הבין גם המדרש בשאלה הנ“ל. כי לקב“ה באמת לא איכפת. אז למה הטילה עלינו התורה את כל המצוות האלה?

לפני שאני מביא את תשובות החכמים על שאלה נכבדה זו, נעיין שוב בנושא הקדושה. אני כשלעצמי טרם מצאתי הסבר למילה קודש או קדושה. אם להודות על האמת, לא ממש הבנתי את משמעות המילה הזו. מה היא מכילה, מה היא אומרת לנו? כאשר מתגלה אלוהים למשה מתוך הסנה ויוצאת בת-קול ואומרת לו להסיר את נעליו כי המקום שעליו הוא עומד קדוש, אני מבין מתוך זה, שאותה שעה האציל אלוהים קדושה על מקום זה, וזו נעלמה כאשר הסתיים הדו-שיח בין משה למקום בעניין השליחות של משה. קדושה אם כן היא מין תכונה מסויימת, בלתי ניתנת להגדרה, שאלוהים מאציל על מקום מסויים לזמן מוגבל. אבל מתוך זה עדיין לא ניתן להבין את המושג קדושה עצמו. אפשר להתקרב להבנת המושג מדברי הנביא ישעיהו שרואה בחזונו את המלאכים כשהם קוראים במקהלה:

„קדוש קדוש קדוש ה‘ צבאות מלוא כל הארץ כבודו“.

המושג קדוש הוא בהתאם לכך תכונה או תואר שניתן לייחס לאלוהים בלבד, וכמו שאנחנו לא יודעים להסביר את המושג אלוהים אנחנו לא יודעים להסביר תכונה או תואר אלוהיים. ודי לנו אם אנחנו יודעים, שמושג זה מיוחד לשם-יתברך בלבד. וכמו שאלוהים הוא מושלם גם תכונה זו או תואר זה שבו משתמשים המלאכים, מכיל שלמות.

ועכשיו נחזור לעניין המצוות שאין להם הסבר ממש הגיוני. הרמב“ם מסביר במורה נבוכים (חלק ג, פרק לג) שמכלול כוונת התורה, להרחיק מהאדם את התאוות, כמו למשל מאכל ומשתה ומישגל, שאם יימשך האדם אחר המאכל והמישתה והמישגל מדי, יחריב את נפשו וגופו וכל זה מונע מהאדם להגיע לשלמות. גם חכמי ישראל אחרים מדגישים את הפרישות מהתאוות „הבהמיות“ שעוזרות לצרף את האדם, „וצרפתים כצרוף את הכסף“ (זכריה יג, ט). ומיה שכתוב בפרשה שלנו:

„והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני“, יכולה להתפרש בדרך זו: שעל בני ישראל להשתדל להגיע לאותה שלמות קודש אלוהית, זו שלעולם לא ניתן יהיה להשיגה, באשר היא שלמות, אבל ניתן להתקרב אליה פחות או יותר.

לדעתי כל הנסיונות של מלומדים כביכול, להסביר מצוות על דרך ההיגיון על סמך תנאים היסטוריים וכיו“ב, הם נסיונות עקרים ואינם עולים בקנה אחד עם תורת ישראל.

שבת שלום