Paraschat haSchawua: Bo

0
71

„שבעים פנים לתורה“. מקורו של ביטוי זה אינו ידוע אבל פירושו ברור. קיימות דרכים רבות מספור, כדי להסביר את הכתוב במקרא, אבל יותר מזה רבים הם הפרשנים והדרשנים עצמם, שמוצאים כל אחד לעצמו פירוש פחות או יותר מתקבל על הדעת…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: בא

אין זה פלא, שגם על מכות מצרים הרבו החכמים לדרוש. גם לי עצמי זה לא הסתדר כל כך. בשבוע שעבר הסברתי, שהמלך העריץ פרעה הביא את המכות על בני עמו ולא חס עליהם כהוא זה, בעיקשותו שלא לוותר לבני ישראל לעזוב את מצרים. גם לא שעה ליועציו שאמרו לו:

„עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים.“

מאידך אנחנו מבינים, שגם אילו רצה, לא היה זה בידו. התורה מסבירה לנו במספר מקומות, שאלוהים „היקשה“ או „חיזק“ או „הכביד“ את לב פרעה, על מנת שזה לא יוכל לרצות את מה שהוא עלול היה באמת לרצות, היינו להתפטר מהצרות שמביאים משה ואהרן במכותיהם על המצרים. לא לנו להרהר במעשיו של אלוהים, אם כי גם כאן רבו הדרשנים שתרמו למעשי ה‘ את סברותיהם. אני כשלעצמי אינני רוצה להוסיף פרשנות משלי. אבל אני חושב שמותר לי להניח, שעיקשותו של פרעה לא באה ממנו עצמו, כי אם היתה, כמו שכתוב, השפעה שמימית, ואילו העם המצרי עצמו, שוודאי לא נמנה עם צדיקים גדולים וכנראה שהגיע לו העונש, לא היה עיקש.

אם נתבונן בתכונותיו הנפשיות של עם „הבחירה“, כפי שהן באות לידי ביטוי בדברי אלוהים ובדברי משה, נגלה, שהוא עיקש בצורה בלתי רגילה. לא פחות משש פעמים מוזכר בחומש הביטוי „עם קשה עורף“. ולא עוד, אלא שהנביאים הגדולים, ביניהם ירמיהו, ישעיהו, עמוס, מזכירים ללא הרף את פשעי עם ישראל, ומתריעים על כך, שאינו מוכן לשמוע ואינו מוכן ללמוד את הדרך הנכונה, אשר בו עליו ללכת.

לא די בכך, אלא שיש לי הרושם, שלמונח „קשה עורף“ יש דימוי חיובי בעיני ישראלים רבים. זה מזכיר למשל להיות חזק, לעמוד על שלו, לא לוותר, לנצח תמיד, בקיצור להיות גבר. וזאת למרות שאם נבדוק את המשוואה החשבונית בסופו של יום, כולל השמדת ממלכת ישראל, חורבן בית ראשון ובית שני, הגלות הארוכה ועוד ועוד, נגלה לדעתי, שעם ישראל נענש בהיסטוריה הרב יותר מהמצרים.

ועכשיו לנושא אחר, שגם הוא קשור לפרשה שלנו: תפילין של ראש ושל יד.

„וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ“ (יג, ט), „וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ“ (יג, טז).

האם הנחת תפילין היא מצווה מהתורה או מדרבנן. על עניין זה דנו חז“ל רבות והביעו דעות שונות, כאשר הדעה הרווחת היא, שהתפילין היא חיוב מהתורה. לעומת זאת יש פרשנים הסוברים, שהמצווה אומנם נלמדה מפסוקים אלה בתורה, אבל היא חיוב שנעשה על ידי חז“ל. האמת שאין זה משנה, כי בין אם המצווה היא מהתורה, בין אם מקורה בהוראת חכמים, אף אחד מהפרשנים אינו מטיל ספק בעצם החיוב של המצווה. המעניין בויכוח הוא, שחכמים שונים, כמו הרשב“ם או אבן-עזרא לא נמנעו מלהביע דעתם, שמצוות תפילין היא דרש על פסוקי התורה ואינה מצווה מפורשת מהתורה, וזאת כאשר הם מנתחים את הפסוקים באופן רציונלי על פי ההגיון הלשוני ואינם נסחפים לפילפולים מדרשיים.

שבת שלום