חומש דברים, פרקים ז, יב – יא, כה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: עקב – תשע“א
יש נושא שהחכמים חוזרים לטפל בו לעיתים קרובות, בהקשר לכל מיני פסוקים בתורה. אני מדגיש את תשומת ליבם של החכמים לנושא זה, על מנת שלא יחשדו בי, שאני מדבר מהרהורי ליבי, אם כי אני מסכים איתם מילה במילה.
אני מתכוון לנושא הרגיש של הזכות האלוהית, או ההבטחה האלוהית להיות הבעלים של ארץ ישראל. יש כאלה שקוראים לזה זכות האבות, היינו ההבטחה שניתנה לאבותינו אברהם יצחק ויעקב לתת לצאצאיהם, היינו לעם ישראל את הארץ. ולא רק סתם את הארץ, כי אם אפילו בגבולות המשורטטים בספר בראשית.
והנה הם, עליהם השלום, משתמשים בכל הזדמנות על מנת להבהיר, שהגישה הזו היא אווילית. והמילים הראשונות בפרשה שלנו השבוע משמשות להם שוב סיבה להתריע בפני הגישה הנלוזה הזו: וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה‘ אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ.
הרשב“ם, נכדו של רש“י, שחי במאה ה-13, מבהיר לאלה שרוצים להסתמך על ההבטחה האלוהית:
„והיה עקב תשמעון… ושמר ה‘ לך“, כלומר שרק בתנאי שבני ישראל ישמרו את המצוות שנצטוו עליהם, יקיים ה‘ את הבטחתו. ואם לא יקיימו את המצוות, ישמור ה‘ את הבטחתו לדור אחר, לדור שיהיה ראוי בעיניו.
בהקשר זה אפשר להזכיר, שגם רש“י כבר הדגיש נקודה זו לפני נכדו, כאשר הסביר בפתיחת ספר בראשית, את הסיבה למה מתחילה התורה בבריאת העולם. משום, כך רש“י, שרצתה התורה להבהיר שהעולם שייך לקב“ה שברא אותו. והוא מחלק את הארצות כרצונו. פעם הוא נותן ארץ פלונית לעם זה, פעם הוא לוקח מעם זה ונותנה לעם אחר. זוהי אגב עובדה היסטורית.
חכם אחר, בן המאה ה-18 הולך בדרך דומה ומסביר, שהשבועה שנשבע הקב“ה לאברהם אבינו מתייחס לכניסה לארץ כנען. ואם ישמרו בני ישראל לקיים את המצוות, אז יתקיים הפסוק „ושמר השם“, ואם לא יקיימו כאמור, אז „ושמר ה‘ אלוהיך לך“ פירושו שהקב“ה ישמור לעם ישראל את האפשרות להיות ראויים לקיום הבטחתו.
אין ספק שהרשב“ם היה אוהב ארץ ישראל, כמו גם סבו רש“י וכמו שאר הגדולים שחיו בגולה וקיוו לישועת השם. אבל אם אני מנסה לתאר לעצמי, מה היה הרשב“ם אומר כיום. ממש בימינו אלה. אני לא חושב שהיה טוען, שלעם ישראל אסור לחיות בארץ בגלל שאיננו הולך בדרכי ה‘, שאיננו מקיים מצוות. הוא וודאי היה מקבל את העובדות כמו שהן, היינו שמדינת ישראל קיימת וחיים בה כשישה מיליון יהודים. אבל לעובדה זו אין שום קשר להבטחות כלשהן שניתנו ע“י אלוהים לאברהם אבינו, למשה רבנו או לעם שנדד ארבעים שנה במדבר סיני.
במילים אחרות: גדולי האמונה לא היו טוענים, כפי שטוענים כיום ישראלים רבים, או אפילו רוב הישראלים, בין דתיים ללא-דתיים, שליהודים יש זכות להתנחל בארץ ישראל בגבולות הסטוריים בזכות הבטחה אלוהית.
ולמי שטוען לזכויות ההבטחה, שיבוא (כמו שאומרים המשפטנים) בידיים נקיות. שיוכיח שהדור ראוי בפני הקב“ה, שיוכיח קודם כל שהוא ושישה מיליון יהודים נוספים בישראל קיימו את הבטחתם כלפיו יתברך ושמרו את מצוותיו „קלה כחמורה“, ובינתיים
שבת שלום
