Paraschat haSchawua: Schmot

0
24

שמות פרק א – ה…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: שמות – תשע“א

ידוע שמשה היה כביכול מגמגם. מאין לנו ידיעה זו? משה אומר לאלוהים:

ג, י  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה‘ בִּי אֲדֹנָי לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל-עַבְדֶּךָ  כִּי כְבַד-פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי.

זה עדיין לא אומר שמשה היה מגמגם, אבל כאן בא מדרש אגדה וממלא את החסר בסיפור.

בתורה כתוב: ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה וגו‘ ומוסיף המדרש: … והיה פרעה מנשקו ומחבקו והוא נוטל כתרו של פרעה ומשימו על ראשו, והיו שם יושבין חרטומי מצרים ואמרו מתייראין אנו מזה שנוטל כתרך ונותנו על ראשו, שלא יהיה זה אותו שאנו אומרים שעתיד ליטול מלכות ממך, מהם אומרים להורגו מהם אומרים לשורפו, והיה יתרו יושב ביניהן ואומר להם הנער הזה אין בו דעת אלא בחנו אותו והביאו לפניו בקערה זהב וגחלת, אם יושיט ידו לזהב יש בו דעת והרגו אותו, ואם יושיט ידו לגחלת אין בו דעת ואין עליו משפט מות, מיד הביאו לפניו ושלח ידו ליקח הזהב ובא המלאך גבריאל ודחה את ידו ותפש את הגחלת והכניס ידו עם הגחלת לתוך פיו ונכוה לשונו, וממנו נעשה כבד פה וכבד לשון.

סיפור אגדה יפה. אבל היו מחכמינו שהתייחסו לעניין ביתר רצינות וחיפשו הסבר לדברי משה:

לדעת כמה חכמים לא מתקבל על הדעת שמשה היה מגמגם. ראשית משום שכתוב בתחילת ספר דברים: „אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל“. וכי איך יכול היה להסביר לבני ישראל את כל התורה אם היה מגמגם. בנוסף: והאם ייתכן שנביא אשר דיבר עם ה‘ פנים אל פנים היה מגמגם? וגם חכמי התלמוד הראשונים אינם מזכירים עניין של גימגום. העניין הוא, שמשה פשוט ניסה להתחמק משליחותו. וטענתו שהוא כבד פה וכבד לשון מתבססת על כך, שהוא נעדר כארבעים שנה מאז שברח ממצרים והשפה המצרית לא היתה שגורה בפיו. ועל כך משיב לו אלוהים:

הֲלֹא אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי יָדַעְתִּי כִּי-דַבֵּר יְדַבֵּר הוּא וְגַם הִנֵּה-הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ.  וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו וְשַׂמְתָּ אֶת-הַדְּבָרִים בְּפִיו וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם-פִּיךָ וְעִם-פִּיהוּ וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן.

אהרן שנשאר במשך כל אותן שנים במצרים שלט בשפה והיה אמור לשמש לאחיו משה מתורגמן.

ואחד המדרשים המעניינים מנסה ללמוד מוסר השכל מדבריו של משה. אין הוא רואה בדברי משה התחמקות גרידא מלמלא חובתו, אלא עניין שבצניעות. וזה לשונו: והלא קל וחומר, שאם משה רבנו שהוא אב לחכמים ואב לנביאים ועתידה שכינה לדבר עימו, ואם הוא אומר ‚כבד פה וכבד לשון אנוכי‘, כלומר שאינו מעז לקבל עליו שליחות גדולה כזו, הרי שאר בני האדם, שהם רחוקים ממעלתו של משה רבנו, על אחת כמה וכמה. וזה אמור לא רק לדורו של משה, אלא לכל הדורות.

אבל מה אנחנו חווים כיום? כמעט כל אחד רואה עצמו כשיר למלא שליחות עבור העם ובשם העם, בקיצור להנהיג את העם. וטוב היו עושים כל אלה השואפים להנהיג, אם היו מנסים להידמות ולו במקצת למשה רבנו. אולי אז היינו עדים לפחות שחיתות במערכות השילטון.

שבת שלום