סידרה זו ממשיכה לספר את קורות אברהם אבינו עד למותו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: חיי שרה
יש לנו כאן סיפורים פולקלוריסטים נהדרים. המיוחד בסיפורים אלה הוא, שזה לא דיווח פשוט על מה שהתרחש, כי אם תיאור עממי ציורי, שמפרה את הדמיון ומעביר לפנינו כמו בסרט את החיים בעת העתיקה.
נתעכב היום על נושא מערת המכפלה. הסיפור עצמו מוכר לכולם. שרה אימנו נפטרה ואברהם קונה את המערה, על מנת לקבור בה את אשתו. המערה הופכת עם הזמן לקבר אבות, מאחר שלאחר מכן נקברים בה שלושת האבות ושלוש אמהות.
זה מה שכתוב בתורה וזה מה שאנחנו מאמינים וזה גם מה שהמוסלמים מאמינים. אמנם קראתי פעם בכתבה של איזה ארכיאולוג שטען, שהמקום האמיתי של מערת המכפלה לא ידוע. אבל האמת היא שזה לא משנה. כי יש לנו כאן עניין עם מיתוס, כלומר עם סיפור שגם אם הוא לא היסטורי, אבל כתוצאה מהאמונה הופך הסיפור לחלק ממשי של ההיסטוריה של העם. כלומר שהאמונה במשהו שהוא לא עובדה, מקבלת אותו מישקל או אותו ערך כאילו היתה עובדה היסטורית.
אנחנו מאמינים שאנחנו היהודים צאצאי יצחק, בנו של אברהם אבינו. הערבים מאמינים, שהם צאצאי ישמעאל, בנו של אברהם אביהם. כלומר לכולנו אותו אב קדמון. אנחנו טוענים לזכותנו על קבר אברהם והערבים טוענים לזכותם על קבר אברהם. אז מה הבעייה? עובדה שיש בעייה. עובדה שיש סכסוך שגרם לרציחתם של 29 מוסלמים במערת המכפלה בשנת 1994 על ידי היהודי ברוך גולדשטיין. ואני לא רוצה להיכנס עכשיו להתחשבנות, מי רצח מתי יותר אזרחים של הצד השני.
לי חשוב יותר לעיין בתורה ולנסות ולהבין את המוסר שניתן ללמוד ממנה. אני מאמין שהתורה לא נכתבה רק כספר חוקים ומוסר או כספר ביסוס האמונה בקדוש ברוך הוא, אלא גם כדי שנלמד ממנה דרכי התנהגות או התנהלות בחיי היום-יום. וברוח זו אמרו גם חכמינו ז“ל: מעשי אבות סימן לבנים. ובכן הבה נראה מה אנחנו מוצאים בסיפורי אברהם שיכול לשמש סימן לעצמנו, לבנים.
כל הפרשנים מניחים, שיצחק ואחיו ישמעאל לא היו חברים הכי טובים. קל להבין את זה, הרי אברהם גירש את הגר ואת בנו ישמעאל למדבר, כלומר הפקיר אותם למוות, ואת זה הוא עשה כדי להגן כאילו על יצחק. לכן אפשר בהחלט להסיק שלא היתה כאן אהבה גדולה בין האחים, וכנראה שלהיפך, שהיתה כאן עוינות ושינאה. והנה מוצא המידרש פרשנות מעניינת לשינוי שחל ביחסים שבין שני האחים. מסופר בתורה, שיצחק יצא לשוח בשדה כאשר הגיע אליעזר עם אשתו המיועדת רבקה. אבל לפני שיצחק יצא לטייל בשדה, הוא חזר מביקור בבאר-לחי-רואי. ואנחנו יודעים שבאר-לחי-רואי היה המקום, שלשם הגיעה הגר, כאשר אברהם גירש אותה למדבר, אחרי שהרתה עם ישמעאל. ומכאן מסיק המידרש, שיצחק חזר מביקור אצל הגר ואצל ישמעאל. כלומר שחודש הקשר בין האחים העוינים.
המידרש מוצא אפילו ראייה לכך, שהאחים התפייסו. כאשר מת אברהם, מציינת התורה: „ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה“. כלומר שבעת מותו של אברהם, שני האחים היו מאוחדים. זה בולט במיוחד על רקע העובדה, שלאברהם היו עוד בנים נוספים, שנולדו לו כמה פסוקים לפני זה מאישתו קטורה. אם התורה מציינת דווקא עובדה זו, כלומר ששני בני אברהם, האחים יצחק וישמעאל, קוברים ביחד את אביהם, ואת שאר בני אברהם היא לא מזכירה, זה מחזק את הגירסה, שבין שני האחים שורר שלום-בית. אנחנו יודעים מההיסטוריה, שלאחר מכן לא שרר תמיד שלום-בית בין צאצאי שני האחים. אבל בהתאם לתורה, ייתכן בהחלט שלום-בית בין בני אברהם.
בקשר להבטחות שניתנו לאברהם אבינו מעניין להזכיר:
בברית בין הבתרים נאמר לו בין השאר: ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תיקבר בשיבה טובה. והמידרש מסביר מה פירוש שיבה טובה. זה כשאדם זוכה לאריכות חיים ורואה נחת בחייו. ומה זה נחת אם לא ההנאה שיש לבנאדם מבניו ומצאצאיו. ואכן כאשר אברהם נפטר כתוב בתורה: וימת אברהם בשיבה טובה. כלומר שגם מכאן יש לנו עדות לכך, שלפני מותו שבע נחת משני בניו יצחק וישמעאל. והמידרש לומד מכך, שלאחר מות שרה, החזיר אברהם את הגר ואת ישמעאל הביתה, והמשפחה מתפייסת ומתאחדת.
לבסוף שתי הערות מתוחכמות של תלמידי חכמים גדולים בעניין מערת המכפלה:
1. השם עפרון, זה שמכר לאברהם את המערה, מוזכר 7 פעמים. 6 פעמים הוא נכתב בכתיב מלא. בפעם השביעית, כאשר מערת המכפלה נמכרת, נזכר השם עפרון בכתיב חסר. ובכתיב חסר נותן השם עפרון בגימטריה את המספר 400. ו- 400 שקל כסף זה המחיר שמבקש עפרון מאברהם.
2. לאברהם אבינו ניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא כל הארץ במתנה. הוא אבל קונה את חלקת הקבר, היינו מערת המכפלה בקריית ארבע. ולאחר מותו נשארות לו ארבע אמות אלה,למרות שכל הארץ היתה שלו. וזה רמז לכך, שגם אם האדם אוסף רכוש רב בימיו, בסוף נותרות לו ארבע אמות.
שתי ההערות האלה אמורות להראות לנו, שיש רמזים בטקסט התנכי. אבל לא הבנתי, מה זה נותן לנו. לכן אני מפנה שאלה זו אליכם: מה זה נותן לנו?
שבת שלום
