נוסח התורה לא תמיד ניתן להבנה פשטנית. פשוטו של מקרא חשוב ביותר, אבל ללא פירושים ודרושים לא תמיד ברורה כוונת הכתוב. חז“ל טבעו אימרה בעלת משמעות עמוקה ביותר, „דור דור ודורשיו“. בכל תקופה בהיסטוריה של עם ישראל מתעורר הצורך לתת לכתוב פירוש המתאים לזמן, לנסיבות, לצרכי הציבור ולכושר ההבנה של הקוראים. אפשר לומר שלא האמת ההיסטורית היא שמעניקה משמעות למקרא, כי אם המשמעות שכל תקופה מוצאת בכתוב…
לקט מתוך 7 שנים על פרשת השבוע: נח
כל בר דעת ישאל למיקרא הכתוב בפרק ו, ב: וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טובות הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכול אֲשֶׁר בָּחָרוּ. האם מדובר בפמליא של מעלה? זה נשמע כאילו יש איזו חבורה בשמיים המקורבת לאלוהים, אם מבחינת קירבת משפחה או חברותא, ומנהלת שם חיים עליזים. כביכול קיים שם בשמיים פנתיאון של אלים, כדוגמת סיפורי האגדות של העמים האליליים. גם למיקרא פסוק ד‘ כפשוטו עלול להתחזק רושם זה.
כבר רש“י ופרשנים אחרים דנו בעניין זה והסבירו, שבביטוי בני-אלוהים הכוונה כאן לאנשים מיוחסים והביטוי בנות-האדם מכוון לבנות מהמעמד הנמוך, ואלה המיוחסים עשו ככל העולה על רוחם. ניצלו, אנסו וזנו בקרב הנשים המיסכנות והכעיסו את אלוהים. תופעה זו אינה זרה גם בעולמנו. „ותמלא הארץ חמס“. ולכן לימדנו המקרא, כי העונש לא אחר לבוא.
עונש המבול
מטרת המבול לא היתה השמדת המין האנושי, כי אם עקירת השחיתות, כי יֵצֶר מַחְשבות לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם (בראשית ו, ה). ולא רק זאת אלא כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס (שם ו, יג). אלוהים מציל את נוח, כיוון שהוא איש צדיק ובאמצעותו יוכל המין האנושי להתחיל מחדש.
לאחר המבול והכחדת כמעט כל המין האנושי, מחליט אלוהים שלא לגרום שוב למבול, הוא אומר לא אוסיף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו (שם ח, כא). אפשר היה לחשוב, כי האדם בטבעו הוא רע ושכך יישאר לכל הדורות. אבל אין הדבר כן. האדם הטוב אפשרי. גם בזמנו היה צדיק אחד, נוח. נסיון החיים מוכיח שלא כולם רשעים, שיש גם בני אדם טובים. כוונת התורה היתה: שמעתה ואילך אלוהים לא יתערב עוד בסדרי בראשית, הוא לא ישנה עוד את חוקי היקום ואת הטבע האנושי. באשר לטבע האדם אומר אלוהים בפירוש, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. כלומר שבטבעו האדם לא השתנה. לפני המבול מחשבות ליבו רע כל היום, ואחרי המבול ליבו רע מנעוריו. האדם מופקד על עתידו והרשות בידו להתוות את חייו על פי יצרו הרע, אבל הוא יכול גם לשאוף להיות צדיק כמו נוח.
אומנם יכול האדם להיות רע ולמלא את הארץ חמס ואלוהים לא ישמיד אותו, אבל הוא לא חייב להיות רע. הוא נדרש לקבל על עצמו אחריות ולנהוג בתבונה ובצדק, על מנת שהחברה האנושית לא תדרדר למצב שהארץ שוב תתמלא חמס. אומנם סכנת כלייה על ידי אלוהים כבר אינה קיימת, אבל היא עלולה להתרחש בעזרתו האדיבה של המין האנושי חסר המעצורים.
סכנת הדיקטטורה
גם אם המדרש בילבל אותנו באגדה על דור הַפַּלְגָּה (כי אז התפלגו בני האדם ברחבי העולם), שניסה כביכול לבנות מיגדל שראשו בשמים ולהתגרות באלוהים ועל כן נענש, אין לסיפור זה אחיזה במקור המקראי.
בני האדם אכן התכוונו לבנות מעין גורד שחקים, מיגדלור שניתן לראותו מכל קצווי תבל, על מנת שהתושבים לא יתעו בדרכים, על מנת שיהיה להם מרכז ושתהיה להם אוריינטציה בכל מקום בו הם נמצאים. הכוונה היתה טובה: עם אחד, שפה אחת ומרכז שלטוני אחד. עולם אוטופי, ללא עמים ולאומים שונים. ללא יריבויות. כולם דוברים אותה שפה. אין מלחמות על אדמות ושטחי מחיה. זה נשמע כהתגשמות האידיאל של המין האנושי. אבל אלייה וקוץ בה.
פרוייקט מעין זה סכנה גדולה בצידו. שילטון מרכזי יחיד, ייהפך מטבע הדברים לרודני ומושחת. הוא-יתברך הפר את עצתם של בני דור הפלגה, בילבל את שפתם וכך התפזרו בני האדם לכל קצווי תבל. הוא גרם לשוני ולתחרות בין בני האדם. רק ריבוי עמים, ריבוי דעות, ריבוי אמונות ודתות, ריבוי דרכי חשיבה גורם להפריית התרבות בכל השטחים. ללא תחרות אין קידמה, ללא תחרות הולכים כולם בתלם אחד. אמנם גם במקום שיש ריבוי דעות, חופש מחשבה, הפרדה בשילטון, דמוקרטיה, קיימת שחיתות (ורואים זאת גם בארץ), אבל עדיין אין זה דומה לעריצותו של שילטון ריכוזי, המונע ביקורת או אופוזיציה.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
