Paraschat haSchawua: wajelech

0
82

בפרשה שלנו אנו מוצאים קישור לשאלה המעסיקה את ההוגים מאז הפילוסופים היוונים ואת המאמינים בדת המונתאיסטית, המנסים לפענח סודות בעולם הטרנסצנדנטלי…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וילך

את השאלה ניתן לנסח במילים מעטות: האם התנהגותו של האדם בחיי היומיום, כלומר מעשיו, החלטותיו ועולמו הפנימי הם תוצאה של רצון עצמי, או (ונתעלם לרגע מהשפעות הסביבה, תנאי החיים וכוחות שאינם בשליטתו) תלויים מעצם קיומו של אלוהים ומוכתבים על פי ידיעתו. האקסיומה המקובלת אומרת, שאלוהים עושה הכל ויודע הכל. מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ, כנהוג לומר בתפילת השחר. ולכן אם אלוהים יודע את אשר עומד להתרחש בכל רגע נתון, ממילא אין לאדם אפשרות לפעול בניגוד לידיעה זו ורעיון הבחירה החופשית הוא לא יותר ממשאלת לב ומדמיון שוא. אם נקבל גישה זו, שלאדם אין בחירה חופשית ואינו יכול לפעול על פי רצונו, נשמט הבסיס מהאחריות האישית, וכמובן גם מעיקרון השכר והעונש כפי שהוא בא לידי ביטוי בתורה ובנביאים.

את הדרך לפתרון, ולו חלקי, של השאלה ניתן אולי למצוא בדבריו של אלוהים בטרם פטירתו של משה.

בפרק לא (דברים) מידע אלוהים את משה רבנו את הצפוי לעם בעתיד: וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר… וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ. בעיקבות זאת, מסביר אלוהים, יוטלו על העם עונשים חמורים: וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים … וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא … כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי.

מנוסח דברים זה מבין משה, שלאלוהים ידועה בגידתו העתידית של העם, שאלוהים צופה את הפרת הברית על ידי העם ופנייתו לאלוהי הגויים, ולא רק זאת, אלא שאלוהים גם מכיר את יצריו של העם הזה. ולמרות ידיעה זו עתיד אלוהים, כך הוא מצהיר, להעניש את העם בכל חומר הדין. לאור מידע זה היתה חייבת לצוף בפני משה השאלה, האם בפני העם עמדה האפשרות להימנע מבגידה, לאחר שאלוהים כבר הכריז שהוא צפה אותה. משה, בעל תודעת הצדק העמוקה, חייב היה לטיל ספק בצידקת מעשה הענישה.

מי שידוע כמגינם של ישראל, המדבר עם השם „פנים אל פנים“, לא היה משלים עם עיוות צדק מעין זה, ויש להניח שהיה מתקומם ופונה אל אלוהים בטרוניה וטוען „השופט כל הארץ לא יעשה משפט“, כפי שטען אברהם אבינו (בראשית יח). ואולי היה מעלה טענות אחרות נוספות, שהרי כפי שראינו, משה רבנו לא היה כלל כבד פה, כאשר מצא לנכון ללמד סנגוריה על עם קשה עורף זה.

אולם משה רבנו אינו מתרעם אלא מקבל תאור עתידי זה באיפוק ואולי בהבנה. עובדה זו אומרת דרשני. ההסבר היחיד הנראה לי: למשה ברור, שאלוהים אינו עונש ללא סיבה הכרחית. שידיעתו של אלוהים על מעשיו העתידיים של העם אינם גזירה סופית. הוא יודע שהעם למרות ידיעתו של אלוהים עדיין חופשי לבחור כטוב בעיניו. מאין שאב משה ידיעה זו, על כך לא ניתן לתת תשובה ברורה, מכל מקום ידע או לפחות האמין, שידיעת האלוהים אינה גוזרת על העם או על האדם לפעול כך או אחרת ואיננה שוללת את הבחירה החופשית.

אסמכתא לתזת הבחירה החופשית אנו מוצאים בסיפור על פרעה ומכות מצרים. אלוהים מכריז מספר פעמים, שהוא מקשיח את לב פרעה ובכך מונע ממנו לאפשר לבני ישראל לעזוב את מצרים. וַיְחַזֵּק יְהוָ“ה אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, או וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה ועוד. מכאן שפרעה היה חופשי להחליט כיצד לנהוג, חופשי להעתר לבסוף לדרישותיו של משה, במידה והמכות שהנחית אלוהים על מצריים יעברו את גבול הסיבולת. אלוהים אבל איננו מעוניין שפרעה יוותר (הסיבות לכך הם נושא לדיון בפני עצמו וכבר דשו בו פרשנים ודרשנים) ולכן הוא מכריז על פעולה חריגה ויחידאית בתורה, הוא מקשיח את לב פרעה ומונע ממנו שיקול דעת באשר לשאלה אם לשחרר את בני ישראל או לא. אלוהים פועל במכוון ונקודתית למניעתה של בחירה חופשית.

סביר להניח שמשה, שהיה אדם חכם ביותר, נתן בעצמו את דעתו לשאלת הסתירה שבין ידיעת האל לבין הבחירה החופשית שאינה ניתנת לגישור. ייתכן שהעלה בדעתו אפשרות מעין זו: אלוהים ברא את היקום, את הארץ ואת החי והצומח. הוא ידע מראש כיצד הכל עתיד להתפתח, מה יקרה בכל נקודת זמן. כלומר שהוא ראה כביכול בעיני רוחו את כל שעתיד לקרות. לשם מה היה עליו לברוא את היקום, את הארץ את החי והצומח, בשעה שכבר ראה את כל תולדות היצירה הזו מתחילתה ועד סופה. על מנת לשבר את האוזן ניקח לדוגמה את שחקן השח בסיפרו של סטפן צווייג „משחק המלכים“. אסיר הכלוא בבידוד זמן רב, חושש לאבד עם הזמן את שפיות דעתו ועל מנת להעסיק את מחשבותיו לומד לשחק עם עצמו בדמיונו בלבד שחמט. נניח שהוא מסיים בדמיונו משחק. האם יהיה לו עניין לחזור על המשחק במידה ויזדמן לידיו לוח המשחק על כליו. סביר להניח שלא, כי אין היגיון לחזור שוב על כל המהלכים, אותם כבר ביצע.

איננו מסוגלים לרדת להבנת מחשבותיו של האל-יתברך, אבל מותר לנו להניח, וזאת כנראה גם עשה משה, שאלוהים איננו מקיים את בריאתו, על מנת לצפות בשנית בכל ההתרחשויות אותם כבר צפה בידיעתו. הוא-הכל-יכול וודאי מצא דרך לאפשר את קיום הניגודים זה בצד זה, את קיום ידיעתו בצד הבטחת הבחירה החופשית של האדם. נסיונם של הפילוסופים והתאולוגים להבין זאת הוא נסיון נואל כמו הנסיון להבין את אלוהים. ולכן נאמץ אל ליבנו את מאמרו האולטימטיבי של רבי עקיבא, „הכל צפוי והרשות נתונה“.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:

http://www.rabbi-miller.com