בפרשת ואתחנן, אותה קראנו לפני ארבעה שבועות, אנו מגלים, שמשה רבנו מביע וזאת אולי בפעם היחידה, את גאוותו בעמו ישראל. עם ישראל יתפרסם בעולם כעם חכם ונבון, כאשר ישמעו העמים אילו חוקים חכמים יש לעם הזה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: כי תצא
אמנם לא בני ישראל עצמם ניסחו את החוקים, הם הוענקו להם על ידי בורא העולם, אבל ישראל קיבלו אותם עליהם ועל כך, במשתמע, גאוותו. עצתו של משה רבנו, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה (דברים ד, ו).
להמחשה ציטטתי מספר חידושים מהפכניים ממורשתו של משה רבנו, שהפכו לנחלת האנושות כולה. לא פחות חשובים הם החוקים הרבים בפרשה שלנו, כי תצא, הדנים ביחסים שבין אדם לחברו (לאו דווקא מבני עמו). היום נדון בשניים מהם.
גורלם של שבויים בעת העתיקה היה מבעית. לא אחת הושמדו אוכלוסיות שלמות. במקרים רבים הוגלו העמים הנכבשים לארצות נכר או נמכרו לעבדים. הם הפכו באחת לרכושו של הכובש שעשה בהם כרצונו. גורלן של הנשים השבויות לא היה טוב יותר מגורלם של הגברים. הסכנה ליהפך אובייקט לסיפוק תאוות חיילי הכיבוש וקורבן למעשה אונס ריחפה תדיר מעל ראשיהן. תורת משה חרגה מן המקובל אז בעמים באופן קיצוני. הישראלי שחשק בשבוייה הורשה לקחתה לאשה, אחרי שעברה טקסים מסויימים (פרידה ממשפחתה). לאחר שהשבוייה הפכה לאשתו בעיקבות מעשה הבעילה, היא הפכה לשוות זכויות לכל אשה נשואה. לבעלה נאסר למכור אותה או להתעמר בה ובמידה ולא חפץ בה עוד, יצאה לחופשי.
בעולמנו מלא התהפוכות, בו התחוללו באזורנו, אבל לא רק בו, שיבושים ובלבולים בערכי המוסר שהיו מנת חלקו של עולם תרבות במאות השנים האחרונות, אנו נתקלים לפעמים במחזות מזעזעים ביחס לשבויים, כולל נשים שבויות. דווקא בין עמים שקיבלו את העיקרון המונותאיסטי מעם ישראל, את האמונה באל אחד, הפכה הדת לאמצעי לביטול עקרונות המוסר, אותם קבע האל שבו הם מאמינים כביכול. המשפט הפך למשפח המוסר לחמס.
בעולם העתיק, בתקופת התנחלות בני ישראל בכנען וגם במאות השנים שלאחריה, היה מעמדו של האדם שנקלע לעבדות, זהה לסחורה הנקנית בשוק. העבד היה גורם כלכלי חסר זכויות אנושיות. בריחת עבדים מאדוניהם המתעמרים היתה לכן תופעה כה נפוצה, שרוב הממלכות ראו צורך לחוקק חוקים המטילים עונשים חמורים על מי שמסייע לעבד הבורח. חוקי חמורבי (מאה יח לפנה“ס), שמבחינות רבות דומים ולפעמים כמעט זהים בניסוחם לחוקי התורה, קבעו אף עונש מוות למי שמסתיר עבד בורח.
תורת משה היתה חייבת אף היא להתייחס לנושא זה. לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו, קובעת התורה בניסוח לקוני, אשר בתמציתיותו ובבהירותו לא היה מבייש אפילו מחוקק בן זמננו. אין המדובר בעבד ישראלי דווקא. כך מסתבר מההמשך: עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ. אילו היה מדובר בעבד ישראלי, לא היתה התורה מבטיחה את זכותו לבחור מקום מושב כרצונו, יש להניח שהיה חוזר לשיבטו או לבני משפחתו. כי אין לך בן ישראל שאין לו קרוב.
בהמשך לדיון בנושא זה ראוי לחזור ולהזכיר עובדה היסטורית ידועה, כי בעת החדשה, אלפי שנים לאחר שחוקקה תורת משה, היתה העבדות נהוגה באומה, שרוב בניה הינם בעלי דת, שירשה את עקרונותיה כביכול מדת ישראל והטוענת לזכות הבכורה על דת זו. אומה זו חייבת היתה לעבור מלחמת אזרחים עקובת דם על מנת לבטל את העבדות. במלחמה זו עמדו צאצאיהם של בני דור משה לצידם של לוחמי שיחרור העבדים. העבדות אמנם בוטלה שם לפני כמאה וחמישם שנה, אבל צאצאי העבדים טרם זכו בזכויות שוות, ואילו צאצאיהם של בני דור משה ממשיכים לעמוד לצידם במלחמתם לשוויון זכויות.
משה רבנו בחוקיו ההומניים המתקדמים ובדאגתו לאדם הנרדף הקדים את שאר העמים בדורות רבים. עבור מי שהרג אדם בשגגה ונס מגואל הדם שביקש את נפשו, ציווה להקים ערי מקלט, שיגנו עליו מפני נקמת דם. לעבד שנמלט מפני מעבידו לתחום ישראל, דאג לאפשר לו למצוא מקלט. משה רבנו לא יכול היה לצפות אפשרות עתידית, בהם יימלטו בני אדם מארצותיהם בגלל רדיפות השלטון ויתקלו בקשיים, כאשר יבקשו להציל את נפשם ולמצוא מקלט בישראל. ארץ ישראל היתה פתוחה לזרים מאז ההתנחלות. די אם נזכיר את נעמי שעברה לגור במואב בגלל הרעב שפקד את הארץ, ואת כלתה רות המואביה, ששבה אתה לארץ יהודה. גם בתקופת בית ראשון ובית שני גבולות הארץ לא היו קבועים ובני עמים זרים התגוררו בשכנות וגם בתוך בני ישראל. רעיון קביעת גבולות וסגירתם מפני זרים לא יכול היה לעלות בדעתו של משה רבנו. מותר להניח, כי אילו עמדה בשעתו על סדר היום ההיסטורי בעייה של מבקשי מקלט בגלל רדיפות אתניות או אחרות ואשר חייהם היו נתונים בסכנה, היה מנסח חוק מתאים להצלתם.
האם משה רבנו עה“ש היה כיום עדיין חושב שחוקי ישראל עשויים לגרום להתפעלותם של העמים והאם היה גא בהתנהלות עמו כלפי מבקשי המקלט הנרדפים בארצות מוצאם?
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
