כמעט לכל אחד מאיתנו כבר קרה, שנכנסנו לפתע למצב של מצוקה, כאשר לא היה לאל ידינו להשתחרר מהמצב בכוחות עצמנו…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: ויצא
במצבים כאלה נוהג האדם לקוות שמשהו יציל לו, בין אם זה הזמן, המזל, הגורל, מפנה פתאומי בסדר היום העולמי או משהו אחר. יש ובמצבים כאלה, במידה והאדם מאמין באלוהים, הוא נושא תפילה לאל ומבטיח לעשות מעשה כאשר יינצל, במידה ואינו מאמין, הוא מבטיח לעצמו לשפר התנהגותו או לנהוג בעתיד אחרת או משהו מעין זה. האפשרויות מרובות ולא ניתן למנות כאן אפילו את מקצתן.
משהו מעין זה ארע ליעקב אבינו בברחו מהבית מפני נקמתו של אחיו עשיו. התורה מספרת, שבדרכו הוא שכב לישון ואז חלם את חלום הסולם (הידוע לכולנו) שבו עולים ויורדים מלאכים,
וְהִנֵּה יְהוָ“ה נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִי יְהוָ“ה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק (בראשית כח, יג).
אלוהים מבטיח ליעקב כל מיני הבטחות יפות וכאשר מתעורר יעקב למחרת, הוא נודר נדר:
כ אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ … כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהוָ“ה לִי לֵאלֹהִים.
דיבור זה של יעקב גרם לחכמינו בעיות. כאשר קוראים משפט זה כפשוטו, ורובו של עם ישראל קורא את התורה ללא הסברים מיוחדים, כלומר ללא פרשנות מאירת עיניים, מתקבל הרושם, שיעקב מעמיד לאלוהים תנאי. התנאי הוא, שאם אלוהים יעזור לו לחזור בשלום הביתה, אלוהים זה, שהיה גם אלוהי אביו יצחק ואלוהי זקנו אברהם, יהיה גם האלוהים שלו.
גישה מעין זו היתה זרה לאמונת עם ישראל, כפי שהתגבשה במאות השנים שלאחר מכן. האמונה באלוהים על-תנאי אינה אמונה אמיתית כי אם אמונה שהיתה נהוגה אצל עמים פרימיטיבים. לא כן אמונת עם ישראל, שאינה תלוייה בדבר, אמונה שנקראת במינוח הדתי אמונה שלא-לשמה. חז“ל חיפשו ומצאו כל מיני פרשנויות, על מנת לרכך את ההתבטאות המוזרה הזו. חלקן התבססו על הבנה שונה של הטקסט המקראי וחלקן על פרשנות מדרשית, היינו סיפורית, על מנת להסביר, שלא זאת היתה כוונת יעקב. יעקב לפי חז“ל לא העמיד לאלוהים תנאים ולא עשה איתו עיסקה. יעקב אבינו התכוון למשהו אחר. לא כאן המקום להביא את הגירסאות השונות, לפעמים הדומות, של ראשונים ואחרונים, המפרשים אימרה זו של יעקב על פי הבנתנו את האמונה הטהורה באל, ללא תנאים וספקות.
אני מאידך חושב, שניתן להבין את הפסוק הקובע באופן מילולי ובכל זאת להגיע בדרך הניתוח של הטקסט למסקנה, שאכן לא היתה בדברי יעקב אבינו מינות, היינו ספקות באשר לאמונתו בה‘.
השאלה שחייבים לשאול כאן הינה, האם מדברי יעקב ניתן להבין שיעקב אכן מתנה את התנאי הזה? האם ניתן להבין שיעקב מתנה את אמונתו בה‘ בעזרה מצידו לשובו בשלום לבית אביו? לדעתי שאלה זו בכלל אינה מתעוררת. יעקב אומר את המילים: וְהָיָה יְהוָ“ה לִי לֵאלֹהִים. למה הכוונה במילים אלה? זו הנקודה המכרעת. יעקב לא אומר, שהוא יפסיק להאמין באלוהים. הוא גם לא יכול להגיד דבר כזה. אמירה כזו מנוגדת לכל הלך מחשבה הגיוני. מדוע? אלוהים הרי התגלה ליעקב. יעקב גם יודע, שאביו וזקנו האמינו באלוהים ששמו יהו“ה. יעקב פשוט לא יכול להמנע מלהאמין במה שחזו עיניו ובמה ששמעו אוזניו. כלומר: חוסר האמונה בקיומו של אלוהים יורד מהפרק.
נקודה שנייה: האם יכול להיות, שיעקב התכוון לומר, שבמידה והוא לא יחזור בשלום, לא יהו“ה יהיה אלוהיו, אלא שהוא יבחר לעצמו אלוהים אחר, למשל איזה אל כנעני או מצרי? האם הסבר זה מתקבל על הדעת? יעקב הכיר את ההיסטוריה של אבותיו יצחק ואברהם, ומנסיונם ומנסיון חייו ידע, שקיים רק אלוהים אחד. ולא היה אפשר לו להאמין שיש בכלל אלוהים נוסף לאלוהים זה שהוא הכיר.
נותרה עוד השאלה, למה התכוון כשאמר „והיה ה‘ לי לאלוהים“? לאור הניתוח הנ“ל מתקבלת התשובה לדעתי מעצמה. באותה תקופה, מאות בשנים לפני מתן תורה ולפני שניתנו המצוות, האמונה התבטאה בעבודה לאל, שבו האמינו בני האדם. במקום במונח „עבודה“ מתאים יותר להשתמש כאן במונח „שרות“. בני האדם היו מספקים לאלים שרותים שונים. השרות המקובל ביותר היו הקורבנות והמתנות שנתנו לאל. בני האדם האמינו שבמתנות ובשרותים שהם יספקו לאל, הוא יתרצה להם ויעזור להם. יעקב עצמו חי בסיבה זו, שבה האמינו בני האדם, ולא רק הגויים, כי אם גם אביו וזקנו, שזו הדרך לעבוד או לשרת את ה‘. מצוות כאמור טרם ניתנו וההשתייכות לאל מסויים התבטאה בסיפוק שירותיו.
אם נביט לאור התובנה הזו בדבריו של יעקב, לא נמצא כאן חריג כלשהו, שצריך לחפש לו פרשנות תכסיסית או פרשנית, כדי ליישר את דבריו עם האמונה הטהורה באלוהים, חפה מכל גישה מטריאלית אנוכית. גישה שעלולה לפגוע בעצם אמונתו של יעקב באלוהי ישראל.
גישתו של יעקב אבינו, קרובה, עד כמה שהדבר ייראה מוזר, לגישתם של מרבית היהודים החיים בישראל. רוב היהודים בארץ מאמין באלוהים (והמוזר מכל שאין הוא רק מאמין באלוהים סתם, ללא שייכות אתנית, כי אם דווקא באלוהי-עם-ישראל) ואינו מקיים כלל מצוות מעשיות, אינו עובד את ה‘ ואינו מספק כל „שרות“. יעקב אבינו נהג בדרך דומה ולדעתי הגיונית לשעתו, לדעתו ולנסיונו בחיים. אבל בניגוד לאלו מיהודי ישראל שנזכרו כאן במאמר מוסגר, ההבטחה שהבטיח יעקב היה לה בסיס יותר הגיוני וענייני: אם אתה תספק לי את השרות הזה, היינו תעזור לי לחזור בשלום, רק אז אוכל אני לספק לך את השרותים המקובלים, מאחר שאם לא אחזור בשלום, לא אהיה קיים ולא אוכל לעבוד את ה‘. ואכן מפרשים רבים נתנו הסבר זה לדברי יעקב ולא מצאו כל סתירה בין אמונתו של יעקב לאמונה הטהורה.
הסבר נוסף התומך בגישה זו מסתמך פחות על ניתוח פילולוגי, היינו לשוני, כי אם על התוכן ההגיוני של המאורע שלפנינו. בהמשך החלום מבטיח אלוהים ליעקב וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת. ברור הוא שיעקב האמין להבטחת ה‘ ולא הטיל ספק בדבריו (כמו שאף אדם במקומו לא היה מטיל ספק בדברי אלוהים) ולכן בהמשך, כאשר יעקב מתעורר ומצהיר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי (ראה פסוק כ לעיל), יש להבין זאת לא כתנאי אלא כאילו אמר „כאשר יהיה אלוהים עימדי …“, ובהמשך, כמו שאמרנו, יעקב יעבוד את אלוהים בשירותיו והוא מוסיף: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים.
למרות שכבר עסקנו במקום זה לא אחת בנושא האמונה, הארכתי היום בדברי הפרשנות. הבאתי פרשנויות של חכמים והוספתי מדעתי, מאחר שהנושא נוגע למהות האמונה, שהיא לב ליבה של היהדות. אמונת אבותינו וממשיכי דרכם חפה מכל גישה של קח ותן, של שמור לי ואשמור לך, של מקח וממכר, ורבים מבני עמנו התמימים והמיתממים נוהגים לשכוח זאת ומעזים לעשות עסקים עם הקב“ה ויותר מכך עם בני עמם הם על חשבונו של הקב“ה.
שבת שלום
