Paraschat haSchawua: Miketz

0
18

חלק גדול מחייו מבלה האדם בשינה, כשמונה שעות ביממה. ומתוך שמונה שעות אלה הוא נמצא זמן מסויים בעולם אחר, מעין עולם מקביל, הוא כאן והוא איננו כאן ולפעמים הוא עצמו אינו יודע היכן הוא נמצא בדיוק…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: מקץ

לכן אין זה מפליא, שבני האדם החלו כבר משחר ההיסטוריה לעסוק בנושא החלום על מנת להבין את פישרו. כיום עוסקים בכך אנשי מדע, שלרשותם כלים שונים, בעיקר ניסיוניים, על מנת להבין את החלום. אבל בתקופת מצריים העתיקה, מי ידע ומי הבין את הנושא הזה. ובכל זאת אנחנו מוצאים בתורה גישה מסויימת, אשר כדאי לעמוד עליה.

המדובר בחלומות של פרעה מלך מצריים. כולנו מכירים את חלום שבע הפרות השמנות ושבע הפרות הרזות. כולנו זוכרים את מה שמספרת לנו התורה על החלום ועל פיתרונו, שהרי יוסף בן יעקב נעשה באותה הזדמנות לאדם גדול, הציל את העם המצרי מרעב וכמובן גם את משפחת אביו מאותו גורל. יש הערה אגבית, כביכול שולית, המוזכרת על ידי פרעה, אשר כדאי לעמוד עליה.

לאחר שפרעה חולם את החלום הידוע מציינת התורה: „וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ“. כלומר שהחלום גרם לפרעה התרגשות, אפשר לומר שפרעה היה נפחד. זאת למדים מהעובדה שמייד ביקש מחרטומיו לפתור לו את החלום. פרעה היה כאמור מבוהל, אבל ממה? וזה עניין מופלא. גם בימינו, במאה העשרים ואחת, כאשר גולנו מתיימרים להיות נאורים, קורים ממש אותם דברים שקרו לפרעה לפני למעלה משלושת אלפי שנים. אנשים חולמים לפעמים „חלום רע“ (כך הם מתבטאים) וכשהם מתעוררים הם מודאגים, מוטרדים, בלא לדעת מדוע.

מה קורה לבני האדם, כאשר הם נתקלים בתופעות שאין להם הסבר הגיוני עבורם. במידה ואין הם מצליחים לרדת לחקר העניין באמצעות חשיבה, חקירה, ניסויים או כל דרך סבירה אחרת, הם נתפסים לתשובות אי-רציונליות. האדם רוצה הסבר לכל דבר. זה טבעו. אלמלא היה כן, לא היה מעולם מתעלה מעל להווייה החייתית. זו עובדה. חייבת להיות תשובה לכל שאלה. אם אין לנו תשובה רציונלית, אנחנו מוצאים מפלט בהסברים אי-רציונליים. כך באשר לחלום, שלפעמים גורם לנו ריגושים ובהלה, וכך לגבי נושאים אחרים שהם, בינתיים, למעלה מהבנתנו.

למרות שהתורה מספרת לנו על חלומות שונים, לא רק של פרעה, שבאו על פתרונם על ידי יוסף או על ידי גורמים אחרים, ושהיה להם מסר נבואי, מזהירה אותנו התורה מלתת יתר אמון בחולמי חלומות. בספר דברים, פרק יג, יש אזהרה:

כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת,

וירצה להטות אותך מהדרך הנכונה, לא לשמוע בקולו ואפילו להרוג אותו. התורה ראתה את הסכנה בהתפתות למספרי החלומות ולפותרי החלומות. גם חכמי התלמוד ראו את הסכנה הטמונה בהתפתאות לחולמי חלומות וגם באמונה היתירה בחלומות העצמיים. במסכת ברכות מוזכרים חכמים רבים שהביעו דעתם על החלום. הדעות אינן אחידות, יש ביניהם שהותירו מקום להאמין בחלום כצופה עתידות ויש ביניהם שהתלוצצו ובזו לפותרי החלומות. כי בינתיים פתירת החלומות הפכה למקור הכנסה לרמאים שניצלו את תמימות בני העם. לעמדתם השלילית לנושא כולו נביא מספר התבטאויות של חכמינו לנושא בפרק הנ“ל.

„אמר רב חסדא, שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים“.

הגמרא מספרת על שמואל, שכאשר היה רואה חלום רע, היה נוהג לומר „וחלומות השוא ידברו“ (זכריה י, ב), וכאשר היה רואה חלום טוב, היה נוהג לומר „וכי החלומות שוא ידברו?“ (אישית תמיד המלצתי לאמץ גישה זו.)

רבי בנאה מספר, שעשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים. „פעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם. מה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו“. נראה שרבי בנאה מתלוצץ על חשבון פותרי החלומות ומגחך עליהם. כי אחרת איך להבין שעשרים וארבעה פתרונות שונים התקיימו במציאות.

עוד מסופר על אביי ורבא, שניהם מגדולי חכמי בבל, שהלכו אל פותר חלומות. הם נהגו לספר לו על אותו חלום שחלמו. אביי היה משלם לו עבור שרותיו ורבא לא נהג לשלם. את אותם החלומות עצמם פתר לאביי בצורה חיובית ואופטימטית ואילו לרבא ניבא על אותם חלומות עצמם צרות צרורות. כמעט שני עמודי גמרא מלאים בדוגמאות של נתונים שנתנו שניים אלה לפותר החלומות ותמיד עם אותן נבואות פורענות לרבא. לבסוף נמאס לרבא והוא שילם לו ומאז זכה לקבל רק פתרונות טובים.

לפני אלפיים שנה לחכמינו לא היו ידיעות מעמיקות במדעים כמו היום, אבל נסיון החיים לימדם את מה שחשוב היה לדעת, בעיקר במה שנוגע לרמאים ושרלטנים. גם לחלק מרבנינו היום אפשר היה להמליץ, ללמוד מנסיונם של חז“ל.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com