מדוע לא הצליחה אשת פוטיפר לפתות את יוסף?…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: וישב – מיקץ
אישה נשואה חושקת בבחור צעיר ונאה. מה חריג בסיפור הזה? אין כאן כל חריג. מקרים כאלה קורים בהוה וקרו בעבר בכל התרבויות. כי בסופו של דבר, זה טבע האדם. סיפור דומה ביותר, אפילו מדהים בדמיונו לסיפור שלפנינו, נמצא במקורות מצריים כנראה מהתקופה של יוסף (אמצע האלף השני לפה“ס). שם מנסה אישה נשואה לפתות את האח הצעיר של בעלה. כשזה לא מתפתה, היא טופלת עליו אשמת אונס.
אלמלא היתה אשת פוטיפר נשואה, כנראה שהתורה לא היתה טורחת לדווח לנו על אירוע זה. כי כאמור אין בו משהו מיוחד. נשים חושקות בגברים כמו שגברים חושקים בנשים. התורה מכירה את עובדות החיים ואינה מנסה לשנות את הטבע של המין האנושי, אם אין כאן פגיעה בזולת או בסדר הציבורי. והגישה של התורה בענייני מין היא די מתירנית לדעתי. המיקרה של אישה המפתה גבר יכול להיות בעיני התורה עניין חיובי מאד, כמו למשל במקרה של תמר.
בפרק הקודם מסופר על תמר, כלתו של יהודה, המתחפשת לזונה על מנת למשוך את יהודה לאוהל שלה, ולהרות לו, וזאת כי יהודה סרב לתת לה את בנו שילה לבעל. הסיפור לא רק שהוא מקובל, אלא שמהצאצאים של יהודה ותמר יצאה גם שושלת בית דוד. אפילו לשכב עם אחת מנשות האב לא נחשב לטרגדיה גדולה. מספר פרקים לפני כן מסופר, שראובן, בכורו של יעקב, שכב עם אחת מפלגשי אביו. בתורה לא מוזכר שיעקב התרגש במיוחד, נאמר בלבד „וישמע ישראל“. אמנם בברכת יעקב לבניו בשכבו על ערש דוואי הוא נוזף בראובן ולוקח ממנו את הבכורה, אבל בהשוואה לקללה שהוא מקלל את בניו שמעון ולוי „אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה“ ומשתמש בפועל ארור, שהוא חמור ביותר, ההתייחסות למעשה ראובן מתונה יחסית.
גם אבשלום, בנו של דוד המלך, שכב עם פלגשי אביו לעיני כל ישראל, אבל במותו בכה עליו אביו בכי רב ומיאן להינחם וכמובן מדיעבד סלח לו.
לאחר ההקדמה הארוכה הזו, נשאלת השאלה, למה בחרה התורה את הסיפור הזה מחיי יוסף ולמה העלתה על נס את מיאונו לשכב עם אשת פוטיפר. הפיתוי אכן היה גדול. יום יום דיברה על ליבו, כך לשון הכתוב. הגמרא מקשטת את „היום יום“ בפירוט:
בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית, בגדים שלבשה לו ערבית לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו. אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין – אמר לה: ה‘ מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך – אמר לה: ה‘ זקף כפופים. הריני מסמאת את עיניך – אמר לה: ה‘ פקח עורים. נתנה לו אלף ככרי כסף ולא רצה לשמוע אליה (יומא לה, ב).
המיוחד בסיפור זה, ואשר גרם לכך שהוא נבחר מהביאוגרפיה של יוסף, הוא לא המיאון לשכב עם אישה ואפילו נשואה, כי אם הרצון שלו לכבד את האמון שנתן בו פוטיפר. בין יוסף לביו פוטיפר היו קיימים יחסי אמון ויוסף לא ניצל את ההזדמנות לשכב עם אישה כי לא יכול היה לבגוד באמון שנתן בו פוטיפר.
מעניין בהקשר זה שיוסף בסרבו לאישה המפתה אומר: וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים (פרק לט, ט). פירושו של דבר, שלא רק שבהפרת אמונו של מעבידו הוא חוטא כלפי המעביד, כלומר חוטא ביחסי האנוש, כי אם חוטא לאלוהים. זוהי נקודה חשובה ביותר, שעמדנו עליה כבר בפרשה אחרת. המצוות שבין אדם לחברו הן בהתאם לתורה מצוות שבין אדם למקום.
כאשר אנחנו מתנהגים בסדר, או נגיד ביושר כלפי הזולת, אנחנו עושים משהו טוב שעוזר לבניית אישיותנו החיובית וגורם לנו סיפוק, אבל מבחינת התורה ואמונת ישראל אנחנו מקיימים מצווה כלפי הבורא. אנחנו חייבים במצווה זו, חייבים להיות ישרים, חייבים לכבד את הזולת, אסור לנו לבגוד באמון שהוא נותן בנו, חייבים בכבוד הזולת לא בגלל הזולת, אלא כי כך ציווה אלוהים. זה הקריטריון היחיד. האם אלו שחושבים עצמם דתיים הפנימו את זה?
שבת שלום
