חומש ויקרא, פרקים י“ט – כ’…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: קדושים – תשע“א
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ
כמה דיו נשפכה על המשפט האלמותי הזה.
אני עצמי כתבתי על כך מאמר גדול, ומי לא התבטא על הנושא הזה. בעיקר הנוצרים, שאינם יודעים שמצווה זו הופיעה לראשונה בתורה ומאמינים, שישו היה זה שהגה לראשונה כלל גדול זה.
הבעייה הראשונה שהתעוררה בהקשר זה היתה קשורה בשאלה, וכי כיצד יכול בן-אדם לאהוב את זולתו כמו את עצמו. דרישה זו היא בלתי אפשרית, כי לא ייתכן שהאדם יתייחס אל יצור אנושי אחר כמו שהוא מתייחס לעצמו. אלא שהיו בין חכמינו כאלה, שמצאו שהשאלה אינה נכונה. צריך לקרוא את המילים האלה בהטעמה נכונה ואז נפתרת הבעייה. הפסוק אומר: ואהבת לרעך, וכאן צריך להציב פסיק, וההמשך „כמוך“ אומר: מאחר שרעך הוא כמוך אתה חייב להתייחס אליו בהבנה ואהבה. בדיוק כמו שאתה נבראית בצלם אלוהים, כך גם רעך נברא בצלם ומגיעות לו אותן זכויות כמו לך.
הציווי עצמו הוא בעל חמש מילים ולא שלוש כמו למעלה וכמו שנהוג לצטט אותו:
וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָה.
ולכן נשאלת השאלה, מה נותנת לנו תוספת זו של „אני ה'“? תוספת זו היא לא סתם לצורכי מליצה. היא אמורה להגיד לנו משהו.
אין מחלוקת בין חז“ל שבכל מצווה שלאחריה באה תוספת זו, זה אומר לנו, שזו מצווה בין אדם למקום ולא מצווה בין אדם לחברו. זאת אומרת, שאם זו היתה מצווה מוסרית בלבד, הנובעת מייחסי אנוש בינם לבין עצמם, כי אז לא היה צריך להוסיף את האיזכור „אני ה'“. אבל תוספת זו אומרת לנו, שזה ציווי אלוהי וחובה לנהוג כן, אין זו המלצה מוסרית בלבד. לדוגמה, אם מישהו גומל חסדים, מפני שהוא חושב שהוא עושה מעשה טוב, תבוא עליו הברכה. אלא שאין זו מצווה על פי התורה. לעומת זאת „ואהבת לרעך“ זה ציווי מהקב“ה.
וכאן נשאלת שאלה חשובה במיוחד והיא נוגעת לפירוש המילה „רעך“. מי זה רע? מעניין להסתכל בשני ציוויים דומים באותו מקום: לֹא-תִשְׂנָא אֶת-אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ … לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ. מההשוואה בין הביטויים השונים המופיעים בפסוקים אלה יש להניח, כי הביטוי „רעך“ מובנו שונה מהביטוי „אחיך“ ושונה גם מהביטוי „בני עמך“. כלומר רע זה אינו זהה עם אח ואינו זהה עם בן העם היהודי. אז מי הוא אותו „רע“?
יש על כך דיונים רבים ופירושים שונים ואני אצטט שניים שנראים לי:
‚תוספות יום טוב‘ אומר: חביב אדם שנברא בצלם – כל אדם ואפילו גוי.
‚שער הקודש‘, שהוא ספר קבלי אומר: ויאהב לכל אדם, ואפילו הוא גוי, ש“רעך“ משמע – אפילו גוי, שהרי לא אמר ‚אחיך‘.
בהקשר אני חייב להזכיר את אלה שעוסקים בהתנחלות בשטחים מיושבים. האם הם חושבים עצמם לשליחי האל? והאם בשמו ועל מנת לפאר את שמו הגדול הם מבצעים פרעות באנשים חפים מפשע (אשר הם קוראים לזה „תג מחיר“)? הרמב“ן, שהיה חסיד גדול של העליה לארץ וההתיישבות בה, אמר „הארץ הזאת לא תסבול עוברי עבירה…“. ואוסיף את דברי אחד מגדולי הנביאים, המוכיח את עם ישראל וצופה לו רעות: בֹּנֶה צִיּוֹן בְּדָמִים וִירוּשָׁלִַם בְּעַוְלָה (מיכה ג, י).
שבת שלום
