|
|
|
|
|
|
Zum Sefer Jezirah,
dem "Buch der Schöpfung"
Einführung
- Der Text -
Verfasserschaft
- Die Talmudische Periode
- Texte und Kommentare
- Fußnoten
-
Angaben zum Buch
Kommentar von Rabbi Abraham Ben-David,
RAWaD,
1125–1198, Posquières |
הקדמה
בשלשים ושתים נתיבות. ב' בשלשים כמו ב' של בראשית,
ופירושו ע"י ראשית חכמה יראת ה' נאצלו כחות המציאות, והם שלשים ושנים
כחות הנקראים בשם אלהים. ואלו הם על סדר הפסוקים אשר בפרשה הראשונה
שבפרשת בראשית. א בראשית ברא אלהים. ב ורוח אלהים מרחפת. ג ויאמר אלהים
יהי אור. ד וירא אלהים את האור. ה ויבדל אלהים בין האור. ו ויקרא אלהים
לאור יום. ז ויאמר אלהים יהי רקיע. ח ויעש אלהים את הרקיע. ט ויקרא
אלהים לרקיע שמים. י ויאמר אלהים יקוו המים. יא ויקרא אלהים ליבשה ארץ.
יב וירא אלהים כי טוב. יג ויאמר אלהים תדשא הארץ. יד וירא אלהים כי
טוב. טו ויאמר אלהים יהי מארת. טז ויעש אלהים את שני המאורות יז ויתן
אותם אלהים ברקיע השמים. יח וירא אלהים כי טוב. יט ויאמר אלהים ישרצו
המים. כ ויברא אלהים את התנינים. כא וירא אלהים כי טוב. כב ויברך אותם
אלהים לאמר פרו ורבו. כג ויאמר אלהים תוצא הארץ. כד ויעש אלהים את חית
הארץ. כה וירא אלהים כי טוב. כו ויאמר אלהים נעשה אדם. כז ויברא אלהים
את האדם. כח בצלם אלהים ברא אותו. כט ויברך אותם אלהים. ויאמר אלהים
פרו ורבו. לא ויאמר אלהים הנה נתתי לכם. לב וירא אלהים את כל אשר עשה:
וכבר נודע בחכמת הפילוסופים האלהיים כי יש חומר אחד מצוי והוא נושא
לכח ד' יסודות והוא הנקרא בלשון יון היולי. ומציאות החומר ההוא אינו
כמציאות שאר הנמצאים, כי מציאות שאר הנמצאים הם נמצאים על אחת משתי
דרכים והם מצויים בכח, ע"ד משל כמציאות השבולת בחטה, או השינים לולד בן
יומו, אף שהחטה עתה אינה שבולת, ולא בן יומו בעל שינים, עתידים הם לצאת
מן הכח הזה אל הפועל, וכאשר יצאו מן הכח אל הפועל סר מעליהם הכח
הראשון. אבל החומר הנזכר, ר"ל ההיולי לא סר מהיות לבוש בכח ד' יסודות
ולא היה זמן מן הזמנים שיעדרו כח היסודות ממנו. ולכן אמרו על החומר
ההוא שאינו לא בכח ולא בפועל, אך הוא ממוצע במציאותו בין מה שבכח ובין
מה שבפועל, והוא התחלת וראשית כל הנמצאים, וכל הנמצאים מכתר עליון
ולמטה לא נמצאו כולם אלא מאמיתת מציאותו, ואינו עובר בדין בני חלוף ולא
בדין הויה והפסד כי הוא ראשית המציאות. ונקרא בלשון הנביאים גולם שנא'
גלמי ראו עיניך, פי' גלם חכמה היו"ד כי הוא כעין גולם מבלי צורה אך הוא
מוכן לקבל כל הצורות, ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו, פירוש ספר (חכמה)
וספר (תפארת) וספור (עטרת) כי החכמה ר"ל היו"ד בה יכתב ויצוייר כל מעשה
עליונים ותחתונים. ימים יוצרו ולא אחד בהם, הם ששת ימי המעשה מן הבינה
ולמטה שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים,
הרי ששה שמות שפעלו בששת ימי בראשית, פי' כל אחד מאלו השמות פעל מלאכה
ליום אחד וכן כולם. ולא אחד בהם, פי' ולח כתוב בא' ולו בוא"ו קרינן פי'
ולא כתר עליון אחד בהם כי הוא מתיחד בהם, פי' שהכל יבא מכתר עליון ועל
ידו יעשה הכל לפיכך אמר בהם ולא אמר מהם. ולהיות כל היצורים אשר עלו
במחשבת כתר עליון נצטיירו בחכמת היוצר ית' ע"ד משל כצורת הבנין בבנאי
כי הוא הוא הפועל והוא הוא הצורה והוא הוא התכלית. לפיכך נקראות כל
הכחות המצוירות בחכמתו בשם אלהים שנאמר בראשית ברא אלהים כי בו נצטיירו
כל הכחות שלשים ושנים כמספר הקו הסובב לאלכסון עשרה בקרוב. וצריך אתה
לדעת ע"ד סוד הצורה שאמר כי בי"ה ה' (תפארת שבתוך הבינה) ולכן נקרא
צורט"ק פי' קשר הצורות כי כל הצורות שנצטיירו בעולם ממנו נצטיירו.
והזהר מאד בנפשך כי אמרי הנה נצטיירו בחכמת אלהים (בינה) שלא יעלה על
דעתך לומר שיש כח נפשי בעילת העילות חלילה וחס, וכל מי שיעלה בדעתו
לומר דבר מכל אלה אין לו חלק באלהי ישראל ובתורתו, אבל הדברים האלה
וסודותיהם כולם כבר רמזתים לך מפה אל פה. ולכן שמתי בדעתי להועילך
להאיר עיניך במעט קט במה שקבלתי בסתרי הספר הקדוש הזה. וטרם שאתחיל
לפתוח בפירוש משניות אלו אתחיל לפרש מענה אחד מספר איוב ובו יתבאר
מבוקשנו ר"ל שלשים ושתים נתיבות וסוד היצירה וסוד חמשים שערי בינה כולם
יתבארו כעניינם ובמניינם:
אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. וצריך אתה לדעת כי כל ספר יצירה
יתפרש על ג' דרכים. אחד מהם בעולם, ב' בשנה, ג' בנפש, וסימנם והר סיני
עש"ן כולו עולם שנה נפש. ידוע הוא כי לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה
דבר שיזדמן אע"פ ששניהם תחת סוג אחד כי לא יתהוה כמות מאיכות ולא איכות
מכמות וק"ו שלא יתהוה מקרה מעצם ולא עצם ממקרה אע"פ ששניהם כלולים תחת
הויות המציאות וכ"ש שלא יתהוה גשם מלא גשם. וזהו ששאל הקב"ה את איוב
ואמר לו איפה היית ביסדי ארץ, פי' וכי השגת את הנתיב הראשון אשר בו כח
להוציא דבר גשמי מכח פשיטותו הגמורה אשר לא תשתנה לזולתו. והסוד כי
עילת העילות יתחייב ממנו כתר עליון שכל פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין
בינו ובין עילתו דבר אלא שזה עילה וזה עלול. וזה השכל השכיל א"ע ואת
עילתו וההפרש שיש בינו ובין עילתו, הרי ג' השגות וכל אחת מאלו ההשגות
ג"כ השיגו את כל אחת ואחת. כיצד א' השכיל א"ע ב' השכיל את עילתו. ג'
השכיל מה שבינו ובין עילתו ד' השכיל עצמו ועילתו. וההפרש שבינו לעילתו.
השכיל עצמו ועילת עילתו וההפרש שבין עצמו לעילת עילתו ט' השכיל עצם
עילתו ועילת עילתו וההפרש שביניהם. הרי ט' השגות ושרש העלול הכולל הרי
עשר השגות, וכל אחד יש בה ראש וסוף ותוך הרי שלשים וכח עלה וכח העלול
הרי ל"ב כחות לנתיבות החכמה שהיא היו"ד מופשטים מכל חומר וצורה רק
מושכלים לבד. ולפיכך ראיתי לכתוב לך הל"ב נתיבות עם חמשים שערי בינה
כולם סדורים זה אחר זה ואלו הן:
א איפה היית ביסדי ארץ. ב מי שם ממדיה כי תדע. ג או מי נטה עליה
קו. ד על מה אדניה הטבעו. ה או מי ירה אבן פנתה. ו המימיך צוית בקר. ז
ידעתה שחר מקומו. ח הבאת עד נבכי ים. ט ובחקר תהום התהלכת. י הנגלו לך
שערי מות. יא ושערי צלמות תראה. יב איזה הדרך ישכן אור. יג וחשך איזה
מקומו. יד הבאת אל אוצרות שלג. טו ואוצרות ברד תראה. טז איזה הדרך יחלק
אור. יז מי פלג לשטף תעלה. יח ודרך לחזיז קולות. יט היש למטר אב. כ או
מי הוליד אגלי טל. כא מבטן מי יצא הקרח. כב וכפור שמים מי ילדו. כג
התקשר מעדנות כימה. כד או מושכות כסיל תפתח. כה התוציא מזרות בעתו. כו
ועיש על בניה תנחם. כז הידעת חקות שמים. כח התרים לעב קולך. כט התשלח
ברקים וילכו. ל מי ל בטוחות חכמה. לא או מי נתן לשכוי בינה. לב מי יספר
שחקים בחכמה. לג ונבלי שמים מי ישכיב. לד התצוד ללביא טרף. לה וחית
כפירים תמלא. לו מי יכין לעורב צידו. לז הידעת עת לדת יעלי סלע. לח
חולל אילות תשמור. לט מי שלח פרא חפשי. מ ומוסרות ערוד מי פתח. מא
היאבה רים עבדך. מב התקשר רים בתלם עבותו. מג התבטח בו כי רב כחו. מד
התאמין בו כי ישיב זרעך מה כנף רננים נעלסה. מו התתן לסוס גבורה. מז
התרעישנו כארבה. מח המבינתך יאבר נץ. מט אם על פיך יגביה נשר. נ התלביש
צוארו רעמה:
דע כי אחר שנתבאר כי בכח איפה שהיא דרישה על מקום הענין שנאמר איפה
הם רועים. ולהיות הדרישה באיוב על סיבת מציאותו וסיבת מציאות כל
הנמצאים מעילת העילות וכ"ע איפה היה סיבתן כי מלת איפה היא מלה מורכבת
משתי מלות אי פה אי מזה תבא שפירוש שאלה מלשון אי פה ומלת פה פירושו
מלשון לינו פה הלילה. והנה איפה כתוב בה"א ואינו כתוב באל"ף לרמוז אל
פי ה' ר"ל כי בכח כ"ע וחכמה הנקראים אי (חכמה) עם פה (עטרת) שם היתה
סיבתך. הגד והמשך משם האצילות, אם ידעת כיצד הדעת (תפארת) נמשכת מן
הבינה כי כל המחודשים משם נובעים. חזר ושאל לו מי שם ממדיה. דע כי
הדברים הנמצאים צריכים אל גבול ידוע כל מין ומין, ואפי' האישים של כל
מין ומין צריכים אל גבול ידוע, כי אישי המין מוחלפים בגבולם. כי הנה
ראובן ושמעון אין אחד מהם שוה לחבירו באורך וברוחב ובעובי, ולא עוד
אפי' כל אבר ואבר מאישי המין מוחלף מזולתו באורך ורוחב ועובי, כי עצם
פרק הקטן שבאצבע קטנה אינה שוה לעצם השוק או לצלע לא באורך ולא ברוחב
ולא בעובי אלא כל אחד מהם משונה מזולתו וכן בכל מין ומין וביאר ואמר כי
הוא ממעשה הנקראת מ"י והיא בינה שנאמר ואת מ"י נועץ ויבינהו. ודע כי
המהווה והמוליד צריכים אל דבר כח המשנה בדין בני חלוף, והציור וכח
המשנה הוא הפשט צורה והפסדה הבאה מכח האין שהוא כ"ע הנקרא הפסד פירוש
נקרא הפסד בשביל שהוא נעלם מלהשיגו. והציור הוא כח ההויה כי ההויה היפך
ההפסד והוא המכין את החומר מאי זה מין או מאי זה אישי המין שיהיה עד
שיהיה ראוי לקבל הצורה. וזהו סוד הכי"ן ופע"ל זהרי חמה. וזהו סוד מכין
תבל בחכמת"ו כי הבינה מסתכלת בחכמה וממנה בא אליה הגולם. והיא הכינה
אותו לקבל הצורה. וכח המגביל לכל האישים ולכל המינים ולכל הפרטים נקרא
סי"ט על"ם (סיטון בלשון תלמוד מדה) פירש מדתו של עולם וצריך שיהיה בכח
הבינה ההיא שיהיה בו כח הדמיון לדמות כל אישי המין למינו ונקרא דמות
ומדות כל דמות ממדתו, וזה סוד ויאמר ה' אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
כי במעלה ההיא צורת כל הדמיונות ולכן פועל וצורה ותכלית ולא על דרך
האפיקורסין האומרים כי צורת הכל בדרך עלה ועלול. וכשם שהדמות הוא בפועל
כך צריך שיהיו סדרי כחות האיברים הפשוטים והמורכבים כולם מסודרים בזה
אחר זה. והמשל בזה אילו ידמה כח המצייר ציור כל איברי אדם ולא שם להם
סדר ישתנה דמותם הכללית ולא דמותם הפרטית. וצריך שיהיה בכח הפועל כח
החקיקה לחקוק פרטי האישים החלולים חלולים והאטומים אטומים. פירש העצמות
של הירכות הם חלולים והעצמות של פרקי היד הם אטומים לפי צורך כל פרט
ופרט מפרטי האישים של המינים עד שיתדמה כל מין ומין למינו העליון וע"ד
זה נקרא בורא ויוצר וחוקק. וצריך שיהיה לו גבול בחקיקתו עד שיהיה כל
חלול וחלול דומה למינו וכן כל עביו של החלל בין בעצמות בין בגידים. כי
יש מקומות בעצמים ובגידים ובאיברים אחד רחב ואחד צר וקצתם עבים וקצתם
דקים. וא"א לומר שאלו במקרה נהיו כן שאם הדבר כך לא ימצאו מתדמין על
דרך הרוב. ואילו כל הנמצאים מתדמין באלו הפרטים אמנם לערך האורך והעובי
והרוחב אשר בכל נושאו. והמשל בזה אילו תקח אדם בן עשרים שנה ונער בן
יומו זה איבריו מסודרים בערך סדורו של זה אמנם יהיו גדולים בגדול
וקטנים בקטן. וכן בננס או בארוך מאד. וכן צריך שיהיה בפועל כח התחלקות
אשר בהם יוחלק כל אבר אע"פ שקצתם שוקעים וקצתם בולטים ולא יהיו עולים
ויורדים. או שוערים ר"ל משוקעים. וכן הדין בכל דומם וצומח וחי ומדבר
ובכל צבא השמים ובכל הים. וכל זה מכח אל שדי כשיתפשטו החלקים לגבול
ידוע בכל מין ומין ובכל חלק וחלק בזמן ידוע ונקרא אל שדי כדאמרו רז"ל
אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די שלא יהיו נמתחין והולכין (במסכת
חגיגה) ושם בעל הגבול הוא וו"ל והליכות עולם ולו יקהת עמים יתקמטו
ויתקבלו ולא יצאו מגבולם הן באורך והן ברוחב והן בעובי די"י הוא אר"ך.
או מי נטה עליה קו. כי כל אחד ואחד מפרטי אישי המין יש לו גבול ומדה
ולא יוסיף ולא יגרע מקו. וכן תחום וגבול שנתן לו בינה. ומי נטה עליה
ר"ל על העטרה להגבילו בקו כל איש ואיש בפרטיו על גבולו וע"ז הסוד נאמר
היושב על חו"ג (פירוש הצדקה היא העטרה והיא תפלה של יד והיא מלכות)
הארץ בגימטריא וה"ו. על מה אדניה הטבעו ידוע הוא כי כל אשר בארץ כחו
נשפע מן השמים העליונים (תפארת) א"כ י"ב עמודי הארץ וי"א ז' עמודים
וי"א עמוד אחד שהארץ (עטרה) עומדת עליו. וכן התפארת עומדת על י"ב
עמודים הנעלמים והם י"ב הויות של אהי"ה כי משם קבלו טבעם והם נקראות
מ"ה שנאמר תולה ארץ על בלימ"ה. ואמר ה' אדונינו מ"ה אדיר שמך בכל הארץ.
או מי ירה אבן פנתה. פירוש אבן תפארת ישראל שהיא אבן שתיה שממנה הושתת
העולם, ר"ל כאשר הסכימו כל פמליא של מעלה לחדש השמיטה (פי' ר"ל שכל
ספירה משמשת ששת אלפים שנים ואחת משמשת אלף שנים וחוזר השימוש לספירה
שאחריה וכמו הששת אלפים שאנו עומדין בהן ר"ל שיש לנו מהן היום הק"ץ
ליצירה משמשת ספירת גבור"ה ולכך הן המגפות והמלחמות והגליות), הן מצד
החס"ד הנקראים כוכבי בקר הן מצד הגבורה הנקראים בשם אלהים וכולם שבחו
ליוצר הכל לחדש עולמו שנאמר בר"ן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים.
אז ירה שתים עשרה אדנים בכח תפארת ישראל והיא אבן השתיה וממנה נתיסד
העולם ומלואה הארץ וכל אשר בה. וצא"ל כי הפילוסופים אומרים שלא יתהוה
דבר מלא דבר אלא מין ממינו ולדעתנו ולתורתנו הקדושה שהעולם מחודש אם כן
יש לאפיקורסין פה לשאול אותנו, העולם לא ימלט משני פנים או שהיה לו
חומר קדמון שממנו נברא העולם ומלואו או לא היה שם חומר כלל אלא עילת
העילות לבדו. א"ת שהיה שם חומר הרי האמינו שיש דבר קדמון זולת השם לבדו
וזהו כפירה בתורה, ואם נאמר כי לא היה שם אלא הקב"ה ברא את העולם מעצמו
אם כן הרי עצמותו נתגשם. ואל זה הסוד בתירוצו אמר איפה היית ביסדי ארץ
הגד אם ידעת בינה. פירוש בכח החכמה ובכח בינה היה מציאות העולם. וכן
יוכל השואל לשאול מדוע היה העולם בזה השיעור לא פחות ולא יותר, או איך
יצא בעל שיעור מכח בלתי בעל שיעור בדרך חיוב. ואל אלו שתי השאלות אמר
מי שם ממדיה כי תדע, או מי נטה עליה קו. ועוד יוכל השואל לשאול וכי
באפשר הוא להיות איכיות היסודות הפך מטבעם או לא, א"ת אפשר יש לנו
לשאול ואלו ד' איכיות שהם חם ולח וקר ויבש הם עצמם מאין נתהוו אם מעלול
ראשון והעלול הראשון מאין נתחייבו לו אלו ההפכים היש בע' הע' דברים
ההפכים כאלה, אם תאמר הוא פשוט א"כ מאי זה מקור התחלקות האיכיות
והתהפכם, וע"ז הסוד נאמר על מה אדניה (יסודות) של הארץ (עט') הטבעו,
ופי' על מה על חכמה הנקרא מ"ה כי הוא נושא לאיכיות ההם כעין שההיולי
נושא לאיכיות הפשוטות לדעת האפיקורסים והפילוסופים, ולא ע"ד הפילוסופים
כי לפילוסוף נמנע היות החומר מצוי מבלי צורה ולא צורה בלתי חמר ולפי
תורתנו הקדושה כי החכמה מאין תמצא (בע') והבינה צורה לה. ואחרי שידענו
שטבע היסודות ואיכיותיהם הפשוטות ומקורותיהן הוא מכח חכמה הנקרא מ"ה,
א"כ יש לנו עוד לשאול אם יצא מע' העי' מן הכח אל הפועל או לאו, ואם לא
יצא מן הכח אל הפועל א"כ מי ירה אבן יסוד ופנה ליסודו של עולם. והשיב
בזה כי לי שהוא כח הבינה הוא ירה אב"ן מכח חכמה וכ"ע אל פנתה ובאבן
הזאת (עטרת) צייר המצייר כל היצורים כולם. ועל סוד גבול העולם נאמר מי
מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים
וגבעות במאזנים. פירוש בשעלו מלשון משעול הכרמים שפירושו נתיב ודרך
והנה מדה אחת יש לפועל יתברך ושמו עש"ל עשה שמים לבדו. ושמים בזרת תכן
פירוש הזמינו במדתו. וכל בשליש עפר הארץ, שליש היא מדה של תפארת שהיא
אות שלישית מן השם. ולפי שהעיגול ר"ל הקו הסובב הוא הוא יותר מן הקוטר
ולכן אמר וכל בשליש עפר הארץ. וכל פירוש מדד ולזה ארז"ל כל שיש בהיקפו
טפח כו' במסכת עירובין בים של שלמה שנאמר בו ועשר אמות שפתו אל שפתו
עגול סביב קו שלשים באמה יסוב אותו. וי"מ וכל בשליש (עטרת) מלשון
ושלשים על כולו עפר הארץ כל המרכבות והנמצאות שלמטה ממנה. פל"ס ומאזנים
בסוד שקלן צרפן וכו' לקמן. ועתה נחזור לפרש ענין היבשה היאך נוצרה
במאמר יקוו המים מתחת השמים (תפארת) אל מקום אחד ותראה היבשה כי כאשר
יצאו המים הנמשכים אל התפארת אל דרך שתי הצינורות אחד מצד נצ"ח ואחד
מצד הו"ד ונתקבצו כולם אל היסוד אז סגר הקב"ה את שתי הצינורות אשר
הגיעו אל היסוד בדלתים אחד של אדנ"י ואחד של שד"י נשאר י"ש מן שד"י
ונשאר אנ"י מן אדנ"י וצירופן ישאני כי הוא נושא עליונים ותחתונים.
בגיחו מרחם יצא, פירוש הים כי בהוציאו כמי שיצא מרחם כלומר כשיצאו המים
ונקוו סך וסגר בעדו שלא יעבור החוק אשר הוא שם לו והוא תמונת החול.
והנה כאשר נקוו המים אל מקום אחד בעט סגר עליהם בדלתים לבל ישובון
לכסות הארץ שנאמר גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ (עטרת) כי
לא היה בדעתם להדחות מעל ה' ותורתו ולהיות סובבים על התמורות כמו
שפירשתי בפ' בראשית שנאמר יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדת להם.
ונאמר האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים
חק עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו. דע כי
יש חול פנימי וחול חיצוני.
הנה דל"ת של יסוד מונעים המים לבל ירדו על הארץ (עטרת) ודל"ת מלמטה
לבל ישובו לכסות הארץ כאילו המים אשר נקוו לתחת הארץ. והנה בשני אלו
הדלתות מתקיים ישוב הארץ לכן לבל יכסון רמז למה שאמרו רז"ל בענין תהו
ובהו אמרו תהו זה קו ירוק שמקיף את העולם כולו, בהו אלו אבנים מפולמות
משוקעות בתהום ומהם מים יוצאים לעולם. הנה האבן הזאת שנאמר בה או מי
ירה אבן פנתה הנקרא בהו. והנה במאמר יקוו המים נתקבצו המים לעלות לכסות
הארץ הנה צוה השם להיות התהום בכסותו אשר הוא הענן שנאמר בשומי ענן
לבושו ואמר תהום כלבוש כסיתו ושוב העטיף וליפף וחבר סביב התהום גם כן
את הערפל. והנה שתי דלתים לבל יצף התהום את כל העולם ערפ"ל בגימטריא
רקי"ע ופירוש בגיחו מרחם יצא כי כאשר ימשכו המים לצאת מן התהום לשטוף
העולם כמו שיצא הולד מן הרחם להוליד כן יצא. וי"מ כעין שיצא השמש על
ההויות (השפע) מן הרחם שהיא תפארת ישראל אל העטרה כן יצאו כל ההויות
והמים אשר בתהום להחריב את העולם, ובא ללמדך כי ההויות אשר בתהום יש
בהם ג"כ עולם שנה ונפש וכן צומח חי מדבר. ואשבור עליו חקי ואשים בריח
ודלתים, פי' כאשר הקפתי את התהום בענן וערפל שוב פסקתי עליו אורות
ושמתיהו לפירורין ולרסיסים ולשברים עד שנתקשרו ונהיו קצתם חול הים
וקצתם תכנתי לו וזמנתי לו נתיבות ודרכים להמשיך בהם שנאמר הנותן בים
דרך ובמים עזים נתיבה, פירוש במים שהעזו ובקשו לשטוף את כל העולם. ורמז
הנה בפסוק הגזרה שפסק על התהום וסוד המים הבוכים אשר נרמז סודם במעשה
בראשית, ובב"ר רומז ג"כ על סודם בפסוק ויעש אלהים את הרקיע ובפסוק
והארץ היתה תהו ובהו. מיללת ומקוננת על שנתרחקה מקונה. ובבבא בתרא בפרק
המוכר את הספינה. ובפסוק בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב וזה לשון
התרגום ופסקית עלוהי גזירתי ושויתי פרידא היך נגרין ודשין. וי"מ ואשבור
עליו חקי, פי' כשם שחקי לבלי גבול כן בדין היה להם להמשך עד אין תכלית
וזהו שדרשו במס' חגיגה אני אל שדי אני אמרתי לעולמי די. והנה לפי זה
מפרש מהות הגזרה באמרו ואומר עד פה תבא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך,
פירוש עד כאן תגיע ולא תוסיף וכאן תיבש בגאות והתנשאות גליך כשיגיעו עד
המקום הזה יתיבשו ויחזרו להיות עפר מן האדמה ואלמלא כן היה התהום שוטף
כל העולם. והנה פירש כאן סוד הפ"ה שיש לתהום אל היבשה וזהו שאמר השי"ת
לאיוב איפה היית ביסדי ארץ ולכך תרגם המתרגם ואמרית עד כה תיתי ולא
תוסיף וכה תשוי בגיותנותא גליך. המימיך צוית בקר ידעת השחר מקומו ארז"ל
עתיד כל צדיק וצדיק לבראות שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל אוהבי
י"ש חצי מנין הכת"ר. והסוד המבואר הוא מה שנזכר בפרק היכלות רבתי בענין
חט"ר ומטטרו"ן שר הפנים הנקרא אדני הקטן (עטרת) ובפרשת והיה עקב כי
עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה מכלל שיש קטן. וע"ז נאמר
בתורה השמר מפניו ושמע בקולו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם ולא אמר כי לא
אשא לפשעכם וארז"ל זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו, והפילוסופים הודו שיש שכל
פועל הפועל בגלגלים ויש שכל פועל הפועל ביסודות. ועוד ארז"ל עתידים
צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים
קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים, לפי שכל צדיק הכתוב לחיי עד
בלתי נפסקים הוא שנתקיים ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום. והוא
שנאמר עליהם עם המלך במלאכתו ישבו שם עם מלך מלכי המלכים ישבו נפשותיהן
של צדיקים ובהם נמלך וברא העולם. ועיין בבראשית בפי' שפירשתי, זהו בכל
שמטה מאותו החיים ומאותו יום אשר הוא כל ששת ימי המעשה ר"ל מן הבינה
ולמטה וממנו יברא העולם ויצוה להיות בקר בסוד ויאמר אלהים יהי אור ויהי
אור ויקרא אלהים לאור יום. זהו סוד המימיך צוית בקר פי' להיות בקר,
ידעת השחר מקומו זה שמש ומגן ה' צבאות. דע אהובי כי את כל הגלגל של
המרכבה בשס"ה יום ורביע יום מקיף שי"ב הויו"ת הן למספר י"ב מזלות
וכשנחלק מספר שס"ה יום ורביע לי"ב הנה יגיע לכל הוי"ה ימים ל' שעות י'
חלקים תק"מ וזה המהלך הוא למהלך השוה, אמנם יש לה מהלך יומי והיא מסבבת
בו בכל כ"ד שעות את הגלגל. נמצאת אומר שבמהלך היומי מהלכת בכל שתי שעות
הוי"ה אחד ששה הויו"ת ביום וששה הויו"ת בלילה נמצאת אומר שעם כל מעלה
ומעלה מקפת כל ש"ס מעלות וסוד השס"ה ימים נרמזו בפסוק ה' שמעה ה' סלחה
ה' הקשיבה. ולפיכך חלקו רז"ל כל יום ויום לד' חלקים כנגד ד' תקופות
ואמרו י"ב שעות הוי היום ג' ראשונות הקב"ה (בינה) יושב ועוסק בתורה
(תפארת) שניות יושב ודן את כל העולם כולו כיון שרואה שנתחייב העולם
כלייה עומד מכסא הדין (גבורה) ויושב על כסא רחמים (גדולה). שלישיות
יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כנים. רביעיות יושב
ושוחק עם הלויתן (יסוד), וי"א יושב ומלמד תינוקות של בית רבן (נפשות
הקטנים) שנאמר את מי יורה דעה ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי
משדים, ובלילה מאי קא עביד אי בעית אימא כעין יומא. הנה ד' חלקים אלו
כנגד ד' תקופות השנים. וידוע הוא כי השחר מאור השמש הוא נובע א"כ כל
שחר ושחר משס"ה יום שבשנה יודע מתפארת טיבו ובכ"ע כנגד הויית כחו וכי
אתה הודעת לכח השחר (חס"ד) מקומו בנגלה (בעט') ובנעלם. אמנם תרגם
המתרגם ידעת השחר מקומו ידעת לקריצתא אתריה מלשון קורץ עין שפירושו
תנועה. ומה שנראה לי כי כל הנשמות של הזכרים משתלחין מן התפארת אל
העטרת בכל יום ויום הראויים לחיים לחיים ואשר למות למות ואשר לשלח לשלח
ואשר לעלייה לעלייה ואשר לירידה לירידה ואשר לכריתה לכריתה וכל זה ע"י
שמש ומגן הוי"ה אלהים. ולכן נאמר לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה,
פירוש לאחז בא"י ולהכרית הרשעים והתמורות ממנה לפיכך תרגומו ולמיחד
בסטרי ארעא דישראל ויטלטלון חייביא מינה וביאור זה כשם שבעלייתה משלחת
הנפשות לעולם כן בירידתה מחלפת הנפשות. ועל זה הסוד ארז"ל במדרש קהלת
בפסוק דור הולך ודור בא כי ששים רבוא נולדים בכל יום וששים רבוא מתים
בכל יום הנה מן ק"ף עד ש"ס הוא מחליף ומא' עד ק"ף הוא מחדש. והנה שש
הויות מחיים ושש הויות ממיתים ושש הויות משמשים למלכות ושש הויות ע"פ
הדין מכריתים את בעלי כריתות ובעת שיודחו מעל עטרת ישראל ר"ל אל
התמורות אזי יתהפך כחומר טיט חותם תבניתם אשר לדומם לדומם ואשר לחי לחי
ואשר לצומח לצומח ואשר למדבר למדבר ומתיצבים לעמוד בתוך מלבושם המזוהם
והמטונף כד"א תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. צא"ל כי השכלים
הנפרדים מכת המלאכים או מנפשות המתים וכיוצא בהן כשיתפשטו לרדת בעולם
אזי מתוך ד' יסודות יקבלו כעין גוף לפי שעה עד שיראו פעמים לעומדים שם
כעין אדם או משאר הבריות, ובאלו הצורות יתדמו לנביאים ולפעמים אפילו
לשאר אנשים ואפילו לרשעים כאנשי סדום שראו המלאכים וכאשת מנוח ומנוח
בעצמו וכנבואת אברהם ושרה ואכילת המלאכים באהליהם ועמדו עליהם וזהו סוד
המלבוש. ולכן צריכין המכשפין ודורשים אל המתים קטרת ועשונים כדי לעשות
האויר עד שיתנוצץ מתוכם הענינים המשתלחים באויר. ולכן יראו פעמים המתים
בדמותם ובצלמם בהקיץ למקצת אנשים כמו רבינו הקדוש בשלחנו, וכן הדין
בענין השלח לכל מין ומין ולכל הפרטים הנמצאים והמלבוש בירידה יקרא
מלבוש מזוהם וזהו שתרגם מתהפכא כטינא חותמא דילהון ומתעתדין היך כסו
זהים, והבן זה. וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. דע אהובי שכשם שהחמה
הזאת מאירה לכל בשר כן שמש ומגן הוי"ה אלהים הוא אור לנשמות, וכשם שעל
ידי השמש הזאת יבדיל בעל הבשר בין הצורות כן באור השמש ומגן הוי"ה
אלהים יבדילו הנשמות בין כל פרט ופרט שבכל עולם ועולם מי"ס, וכשם שהחשך
מבדיל ומערב הצורות עד שלא יגיע הבדל ביניהם לכל בעל בשר כן בחושך שהוא
תמורת האור לא יובדל בין הדברים. והחשך הזה איננו העדר האור לבד אבל
הוא דבר מצוי שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ואומר ורשעים
בחשך ידמו, וע"כ נאמר בהבדל הוילון ההוא בין האור של נשמות הרשעים
ובינם אזי הנשמות ההם כמבלי עינים כי עינים להם ולא יראו ודרך רשעים
כאפילה לא ידעו במה יכשלו. והוא ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים
ותופע כמו אופל. ולפיכך זרוע (גבורה) רמה (תפארת) תשבר וזו היא מניעת
האור וזהו סוד פירוק האיברים בי"ס ובגוף. פירוש המימיך צוית בקר וכי
בששת ימי בראשית שהן הגדולה והגבורה והתפארת וכו' היית בי"ס כי כל צדיק
וצדיק מתחדשים בנשמתו ימים כימי בראשית שנאמר בהם לך ה' הגדולה והגבורה
והתפארת וכו' וצוית להיות בקר וערב שנאמר ויהי ערב ויהי בקר. ידעת השחר
מקומו הידעת זריחת השמש (התפארת) על מעשה ידיך מקומו ר"ל באי זה מקום
יזרח ובאי זה מקום ישקע בכל יום ויום לקבוע לזה תחומו ביום ולזה תחומו
בלילה שנאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה, לכן תרגם ואמר
הביומי בראשית הוייתא ופקדת למהוי צפר ידעת קרון (זריחה) אן אתריה.
לאחוז בכנפות הארץ. דע כי ארץ החיים יש לה כנפים אשר בהם תתנועע לימין
ולשמ | | | |
