Paraschat haSchawua: Emor

0
26

בתחילת פרשת הקורבנות מסבירה התורה, מאילו בהמות יש להביא את הקורבן. כולנו יודעים כמובן שקורבנות מביאים רק מבעלי החיים הטהורים, ואלו תמיד ניזונים מצמחים…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: אמור

אבל ליתר דיוק מפרטת התורה: איש מבית ישראל אשר יקריב קורבנו…

בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים (ויקרא כב, כ),

וכן מוסיפה התורה ומדייקת, שמבכורי הבהמות יובאו קורבן:

שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד (ויקרא כב, כז)

כמובן שאותנו כיום לא יכול לעניין, מה היו המניעים לבחירת דווקא סוג זה של בעלי חיים. ואני מניח שגם לחז“ל, בעיקר בתקופה שלאחר החורבן נושא זה לא היה בוער במיוחד על מנת לדון בו. אבל מאידך, חז“ל חיפשו ודשו בכל נושא, בין אם היו חשוב או משני, על מנת להבין דברים שלא מבינים כאשר קוראים את נוסח הכתובים באופן שיטחי.

הסברים שונים ניתנו לבחירת הקורבנות מבעלי חיים מסויימים. אבל יש הסבר אחד שמתאים אולי במיוחד לזמננו וגם אם ההסבר קצת קשה להבנה אולי כדאי להתעמק בו.

אלוהים, עינו פקוחה במיוחד על החלשים והם קרובים לליבו (אם להשתמש בשפה פשוטה אבל ציורית). אסמכתא לכך מצאו חז“ל אצל קוהלת, שם הוא אומר:

וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף (קוהלת ג, טו), שפירושו שאלוהים מבקש לקרב אליו את הנרדף, לחוס ולרחם עליו.

מה זה קשור לשור, כבש או עז? ועל כך מסביר המידרש:

„אמר הקב“ה שור נרדף מפני ארי עז נרדף מפני נמר כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפין, שור או כשב או עז כי יולד.“ כלומר שהטורפים אינם מתאימים להיות מוגשים על שולחן המלך.

חז“ל אבל לא הסתפקו בהסבר זה והמשיכו לפתח את הרעיון (ויקרא רבה פרשה כז).

„והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג). ר‘ הונא בשם רב יוסף אמר, לעולם והאלהים יבקש את נרדף, אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק והאלהים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע והאלהים יבקש את נרדף. מכל מקום והאלהים יבקש את נרדף.“

הדוגמאות או המשלים הראשונים שמביא רב הונא על מנת לשבר את האוזן, אינם מפתיעים. כאשר צדיק רודף צדיק, אלוהים יקרב אליו, או ינסה לעזור, לצדיק הנירדף. כאשר רשע רודף צדיק, כמובן שאלוהים יחפש לעזור לצדיק. גם כאשר רשע רודף רשע, אלוהים לדעת ר‘ הונא אינו אדיש, אלא ינסה לעזור לרשע הנירדף. אבל המקרה האחרון בכל זאת קצת מפתיע. אפילו כאשר צדיק רודף רשע, אלוהים יתחשב ברשע הנירדף. ולמה זאת? התשובה הניצחת של חכמינו הינה: מכל מקום והאלוהים יבקש את נרדף. כלומר שבכל מקרה יש קודם כל לעזור לנרדף.

למיטב הבנתי ניתן להסיק מכך, שלדעת חכמינו חייבים מכל מקום להפסיק את הרדיפה. גם הצדיק הרודף את הרשע אינו יכול לעשות דין לעצמו. ייתכן אומנם שהצדיק רודף בצדק את הרשע, אבל עניין זה טעון בדיקה ולא הרודף (גם אם הוא הצודק) יחליט על כך בעצמו. אם אכן הרשע ראוי שירדפו אותו, הציבור או בתי המשפט הם שיקבעו ויחליטו מה לעשות בו. אני מעז אף להוסיף, גם אני מרחיק לכת בהשערתי זו, שחז“ל חשו חמלה עם הנרדפים, שהינם בדרך כלל חלשים.

אני מניח, שחז“ל לא רק סתם לשם שעשוע הירשו לדמיונם הפורה לפתח רעיונות הקשורים לפרשנות המיקרא. הם חיפשו ללא ספק הקשרים לזמנם והקשרים להילכות מוסר ודרך ארץ. הם נתנו את דעתם על מה מן הראוי שקוראיהם או תלמידיהם ייתנו דעתם ועל מה מן הראוי שהיהודי ייתן דעתו, ללא הקשר לזמן שבו הוא חי.

הציבור הדתי והחילוני מזכיר ומהלל ללא הפוגה את חז“ל. אך האם הוא מוכן גם לשמוע לקולם, כאשר דעתם נוגעת להתנהלות אנושית ומוסרית?

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com