Paraschat haSchawua: Zaw

0
73

קשה לשכנע מישהו, שנושא הקורבנות הוא נושא מותח במיוחד ושהוא עלול לעניין את הקורא במאה העשרים ואחת. אבל היו לנו ב“ה חכמים, שנהגו לדרוש מדי שבת בבתי הכנסת ואשר דבריהם נכתבו ונאספו במשך השנים והגיעו גם לידינו. ומעניין במיוחד, שהדרשות, אשר נאמרו לזמנם ונערכו כך שיהיו אקטואלים לשומעים בעיתם, ניתנים להיות מוסבים לשומעי ימינו ולמציאות שבה אנו חיים. וכמו שנאמר, מכל מלמדי השכלתי, אנסה ללכת בדרכי חכמי המידרש ואנסה כוחי במידרש…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: צו

הפרשה שלנו מתחילה בקורבן העולה. קודם כל יש להבהיר שקורבן העולה משתייך לאותה סידרה של קורבנות, הנקראים קורבנות נדבה. היינו שהאיש המקריב נותן קורבנו מרצונו החופשי, מעין נדבה. זאת בניגוד לקורבנות אשם וחטאת, שבהם שבהם התחייבו בני ישראל בגין אשמה או חטא, היינו כאשר עברו עבירה. מידרש תנחומא על התורה שואל שאלה מעניינת. בסוף הפרשה הקודמת, פרשת ויקרא, דנה התורה בקורבנות האשם והחטאת:

  כא נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה … בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן … אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק …  אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֶשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל-שָׁקֶר … וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם … וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא לַיהוָ“ה … וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָ“ה וְנִסְלַח לוֹ …

ובתחילת הפרשה שלנו מתחילה התורה בנושא קורבנות הנדבה: זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה. יש לדברי המידרש כוונה מסויימת בסדר עניינים זה, היינו שמדובר תחילה בקורבנו האשם והחטאת ולאחר מכן בקורבנות העולה – הנדבה. אמר הקדוש-ברוך-הוא, קיימו מה שכתוב למעלה ואחר כך נדון בעניין קורבן העולה. כלומר לאחר שתסדירו את עניין החטאים והאשמות, ואת ענייני הגזל והעושק, אחרי זה תוכלו להביא קורבן עולה, כלומר קורבן נדבה. והמידרש מפרט את המקום שממנו הוא מגיע לסברה זו: הנביא ישעיהו אומר: כִּי אֲנִי יְהוָ“ה אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה (סא, ח). ומוסיף המידרש להסביר את דברי הקב“ה: ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה? כאשר תנקה כפיך מן הגזל. ומוסיף המדרש: ואמר דוד: מִי יַעֲלֶה בְהַר יְהוָ“ה וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ. נְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב (תהילים כד, ג). את הפועל יַעֲלֶה מבין המדרש לא במשמעות עלייה לרגל, כי אם במובן העלאת עולה, כלומר מי יכול להקריב קורבן עולה – הרי זה נקי כפיים ובר לבב. לדעתי פרשנות דקדוקית מקורית ומתוחכמת.

אסמכתא נוספת לגישתו ולמטרת פרשנותו לומד מדרש תנחומה מהמילים הראשונות בו פותח ספר ויקרא: אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַי‘. ולמה כתוב אדם? אמר הקב“ה (כך המדרש) כשאתה מקריב לפני, תהיה כאדם הראשון שלא היה גוזל מאחרים משום שהוא היה יחיד בעולם. מאחר שאדם הראשון לא יכול היה לעשות מעשה גזל או בכלל לפגוע באינטרסים של מישהו אחר, מאחר שלא היה קיים מישהו אחר. לכן הזכיר כאן את המילה אָדָם, על מנת שיבין כל אחד, שהמביא קורבן חייב להשתדל להידמות לאדם הראשון שהיה נקי מחטא.

נשוב לקורבן העולה, שהוא מתנה, נדבת-לב. כל מי שנותן, נותן כפי יכולתו או לפי אמצעיו. אין מצפים לנדבה, היא איננה חובה. אבל במידה שיידבנו ליבו, חייב הוא לבוא בידיים נקיות. זה הרעיון של קורבן העולה ושל מתנות נדבה בכלל.

למקרא עיתוני הבוקר של ישראל מתבקשת שאלה: כל אותם טייקונים, שנותנים נדבות או מתנות לרבנים למיניהם. מתנות שמגיעות לסכומי עתק. הכסף, מאין הוא בא? כמובן שלא מכיסם הפרטי, כי אם מהבנקים או מחברות המניות, אותם הם מנהלים. כלומר שהכסף שייך למעשה וגם להלכה לציבור הרחב. האם ניתן לומר, שהם נותנים נדבות אלה ביד נקייה? האם אלוהים למשל היה מוכן לקבל מתנה כזו, מתנה שהיא רכושם של נגזלים, שלא ניתנת מאדם בר-לבב ונקי כפיים? ונניח שנותני המתנה-הנדבה, שאין לחשוד בהם שהם נקיי כפיים, ואשר אנו שומעים עליהם חדשות לבקרים ולא רק בעיתון הבוקר של היום, ונניח שהם עצמם מעולם לא קראו את התורה ואין להם גם יחס רציני לאלוהות ואינם מחוייבים לדרישותיה המוסריות, רובם הם חילונים, ולכן מבחינה שמירת מוסר התורה אולי אין לבוא אליהם בטענות. אבל מקבלי הנדבות, הרבנים המקובלים, שוודאי קוראים לפעמים בתורה וגם המדרש חייב להיות מוכר להם, וידוע להם גם מקורו של הכסף, האם הם מעולם לא שמעו על דרישות אלוהים ועל ההתנהגות שהוא מצפה לה מנאמניו?

רבי תנחומא, שחי במאה הרביעית, כלומר כשלוש מאות שנה לאחר החורבן, וכן כל החכמים שהיו השותפים לאסופת מדרש תנחומא, כתבו את כל הנ“ל לאחר שחרב הבית וסדר הקורבנות בטל וגם לא נראה היה באופק, שיקום בית שלישי. ואני מתפלא מכוחמתם ומדרשותיהם, שלפעמים – כך הרושם שלי – כאילו התכוונו לזמננו אנו.

שבת שלום

לעיון בכל פרשות השבוע של ד”ר מילר:
http://www.rabbi-miller.com