פרשה זו מכילה את המשך ההוראות העוסקות בבניית המישכן והמזבח וכן בהכשרתם ובקידושם של אהרן ובניו לשמש כוהנים גדולים, שכל תפקידם לשרת את אלוהים. פרקי הפרשה עוסקים בפרטי הפרטים של כל פעולה ועבודה. עד כאן הכל בסדר. אבל יש לנו כאן עניינים שמעלים בלשון המעטה תמיהה בעיני הקורא של המאה העשרים ואחת. ניקח לדוגמה קטע אחד בלבד על מנת להבהיר במה המדובר…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: תצוה
יט וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל. כ וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. כא וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ ( שמות כט).
מה יש לנו כאן. אהרן ובניו סומכים ידיהם על ראש האיל. אחרי שמשה שוחט את האיל, הוא מושח מדם הקורבן את תנוך האוזן הימנית של אהרן ובניו וכן את הבוהן הימנית ואת האגודל הימני שלהם. אם היינו רואים קטע כזה בסרט המתעד טקס של שבט נחשל באפריקה, היינו מחייכים בסלחנות. אבל אצלנו, אצל משה רבנו ובתורתנו הקדושה? מה זה צריך להביע? אין לי ספק, שדורשי הסוד והרמז והקבלה ימצאו (וכנראה גם מצאו) לכך הסברים פנטסטיים כאלו ואחרים (אלא שאני לא טרחתי לחפשם). כוחי רב לי בסיפורים דמיוניים בעצמי ואינני זקוק לעזרת אחרים. לעומת זאת אני מנסה הסבר רציונלי המשבר את האוזן ואת כללי החשיבה ההגיונית.
אילו אני במקומו של משה, הייתי נוהג ככל הנראה כמוהו. וכל כך למה? למשה רבנו היה עסק, וזאת חשוב לזכור ולהדגיש, עם ציבור שגדל בעולם אלילי, עם שלא הכיר חשיבה מופשטת ולא היה מסוגל לקלוט עניינים שמעבר להשגות החושים. זו לא בלבד הנחה שלי, כי אם תיזה הנסמכת על עובדה. העם דרש לצקת לו את אלוהים בצורת עגל עשוי זהב, ברגע שמשה נעלם מהעין, וזאת לאחר שהעם היה עד לכל הניסים שהתחוללו וראה את אלוהיו – וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (כמובן לא מילולית, שמות כד י). משה עצמו לא רק שהיה אדם גדול אינטלקטואלית, אלא שהיה חדור אמונה מונותאיסטית. הוא גדל והתחנך במצריים ובין המצרים. הם וודאי קראו לו מוזה שהיה שם מצרי שכיח, ומבחינת הצליל דומה לשם משה, שמקורו בסיפור המשייה מהנהר. משה הכיר ללא ספק את ההיסטוריה המצרית וידע על גורלו של פרעה אחנתון. פרעה זה חי באמצע המאה ה-14 לפנה“ס. הוא ניסה לחולל מהפכה דתית. הוא האמין שיש אל העליון אחד והיא השמש וראה בו אל מעין-מונותאיסטי. יש מי שטוען, שאחנתון היה מבשר המונותאיזם. אגב, הרעיון של אחנתון כחלוץ המונותאיזם קוּדם על ידי זיגמונד פרויד בספרו משה האיש ואמונת היִחוד. יש חוקרים הסבורים, שאחנתון נרצח בידי חוגים כוהניים, שלא יכלו להסכים לגישתו. אחרי מותו נרדפו חסידי אמונתו וכל הסמלים והסימנים שהזכירו את דתו החדשה של אחנתון הושמדו.
משה הבין, שלא יוכל לעמת את העם שהוציא ממצריים עם מונותאיזם טהור. לכן היה חייב לתת להם תורה רצופה בסמלים ודימויים אנושיים, שבכח השכל הפשוט להבינם. וודאי גם האמין, שביום מן הימים יקומו חכמים שיהיה לאל ידם לקלוט את התובנות שאליהם הוא הגיע או לפחות להתקרב אליהם.
ואכן, חלפו למעלה מאלפיים שנה, עד שקם משה השני, הוא משה בן מימון (הרמב“ם). האחרון הבין והסביר את הסמליות שלהם התכוונה התורה, כאשר תיארה את האלוהות בדרכי האנשה ואת הסמלים שבהם השתמשה, כדי להיות מובנת על ידי העם. בדרך רציונלית זו בנה הרמב“ם גשר בין האמונה לבין התבונה, אשר הביקורת היא מיסודות דרכי חשיבתה.
הרמב“ם הסביר למשל, כיצד יש להבין את הכתוב, שאלוהים דיבר עם משה פנים אל פנים (שמות לג, יא; דברים לד, י). כיום מבין כל בר-דעת, שלא ייתכן לאדם לדבר עם אלוהים פנים אל פנים, כפי שמדברים עם אדם אחר, אם כי בזמנו, כאשר נכתבה התורה, הובנו מילים אלה כפשוטן. גם אם משה רבנו התקרב יותר מכל אדם אחר להשגת המצאותו יתברך, אין להבין את הפסוק הנ“ל מילולית. הרמב“ם בסיפרו מורה נבוכים (חלק ראשון פרק לז) מנתח את המושג פנים, בדרך של הקבלה מניסוחים שונים בתורה ומגיע לבסוף למסקנה, כי הנאמר כאן „פנים אל פנים“ הוא על דרך המליצה. כלומר ששמיעת קולו של אלוהים בדרך בלתי-אמצעית הינה מליצה בלבד. בדומה לכך תיאורים שונים בתורה נאמרו, בהתאם לרמב“ם, על דרך המליצה, כלומר בדרך המשל.
יש ישיבות בישראל, שאין מלמדים בהם את „מורה נבוכים“ ויש עדיין רבנים רבים, שאינם מכירים את הרמב“ם יסודית ושבויים בדרכי חשיבה מיושנים, הכוללים בהכרח גם אמונות טפלות, שאינן מתיישבות עם אמונה המונותאיסטית, אותה הנחיל משה רבנו לאבותינו ולעולם כולו.
שבת שלום
לעיון בכל פרשות השבוע של ד“ר מילר
