- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Wajischew

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.  ב אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן-שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן ….  ג וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו …

פרשת השבוע בחוג המשפחה: וישב

כל מי שקורא את תחילת הפרשה רואה מיד: התורה מתחילה כאן בסיפורו של יוסף, שנמשך כל הפרקים הבאים עד לסוף חומש בראשית. אבל תחילתו של הפרק מעוררת תהייה. הכוונה למילים אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף. אם המדובר בתולדות יעקב, צריך היה להמשיך ביעקב. אם המדובר בתולדות יוסף, מדוע הכריז הכתוב שאלה תולדות יעקב? כמובן שניסוח מוזר זה לא נעלם מעיני חכמינו והמדרשים הירבו לעסוק בו.

בעיקר חיפשו ומצאו הרבה מקבילות בתולדות שני אישים אלה, החל בקושי ההריון של אימותיהם, המשך בשניהם שחולמים חלומות, שניהם ירדו למצרים ונפטרו שם ועצמות שניהם הועלו לכנען ועוד ועוד. אבל זה לא ענייננו כאן. כשאני רואה את המקבילות וכשאני רואה את המקום הנרחב שהקדישה התורה לסיפור חייו ועלייתו של יוסף למשנה למלך מצרים, אני מתרשם, שהתורה הכינה את הקורא לקבל את יוסף כאבי שושלת המלוכה של בני יעקב, בניו של ישראל. ונראה לי חשוב להזכיר, כי מכל נכדיו ברך יעקב אבינו את אפרים בן יוסף (רק בדרך אגב גם את מנשה). סביר להניח שהוא יועד מראש על ידי התורה להקים את בית המלוכה (כמו שיוסף כבר בחלומותיו ראה את עצמו שליט על אחיו).

מאידך אנחנו פתאום רואים, שבאמצע הסיפור על יוסף וללא כל הקשר הגיוני, מכניסה התורה פרק מיוחד, שקוטע את סיפור יוסף והתורה מספרת לנו את הסיפור המקסים על יהודה ותמר, אשר מזיווגם יצאה שושלת המלוכה של בית דוד. אין צורך להתעקב על הסיפור כולו, כי הוא ידוע. אבל כשלעצמי אני תוהה, שמא לא ידעה התורה להחליט, מי יהיה אביהם של מלכי בית-יעקב, היינו מלכי בית-ישראל והשאירה את הנושא פתוח להתפתחות ההיסטורית. (אם לא נקבל את דעותיהם של חוקרי המקרא, הטוענים, שתקופת האבות נתחברה מגילות מגילות על ידי כוהני ממלכת ישראל וכוהני ממלכת יהודה ובסוף בית ראשון נקבצו המגילות לתורה אחת.) וההיסטוריה הוכיחה שאכן לצאצאי יעקב קמו שתי ממלכות, כאשר ממלכת ישראל, היא ממלכת אפרים בן יוסף, היתה גדולה וחזקה בהרבה ממלכת יהודה. לדאבוננו הלכה ההיסטוריה בדרך מיוחדת משלה, וממלכת ישראל הוכחדה כמאתיים שנה לפני גלות בבל ובניה של ממלכת יהודה הם היחידים ששרדו.

היות ששושלת בית דוד שרדה גם לאחר גלות בבל, תלו בני יהודה, שנקראו מעתה בני ישראל, הם היהודים עד לימינו אנו, את תקוותיהם בחזרת מלכם, שהוא צאצא של משיח בן דוד, שנמשח על ידי הנביא בשם האל. במשיח זה נתלו כל התקוות לישועה באחרית הימים. תקוות אלה גם עזרו ואולי רק הם עזרו, למאמינים לשרוד כיחידה לאומית-דתית עד לעת החדשה.

היו בין חכמינו כבר בתקופת הגמרא אשר קינאו לבית יוסף, שהתורה הועידה לו תפקיד כה מכריע בהנהגת האומה, והנה מצאו דרך לפצות אותו על ידי הוספת משיח נוסף, הוא משיח בן יוסף, אשר לו הועידו תפקיד מיוחד ונפרד ממשימתו של משיח בן דוד (מי שמעוניין ביותר מידע, יכול לחפש בגוגל). ובכן נתברכו בני ישראל בשני משיחים ועד היום, בהיסטוריה הארוכה שלנו, לא נלאו רבנים שונים להכריז על פלוני או אלמוני כמשיח בן דוד או כמשיח בן יוסף, הכל בהתאם להשקפותיו של אותו חכם, רב או מקובל, או בהתאם לצרכים הפוליטיים באותו זמן מסויים.

לא נראה לי, שמשני המשיחים יצא משהו חיובי. צרות צרורות נגרמו ליהודים במהלך ההיסטוריה בשל הנסיונות להכריז על ימות המשיח. הרעיון עצמו והאמונה בביאת המשיח היוו גורם מאזן לסכנת היאוש והאבדון של העם, ואין ספק שהיתה להם השפעה חיובית. אבל לפיתחה של אמונה זו רובצת הסכנה של בילבול יוצרות והיתלות בתקוות חסרות שחר על ישועה אלוהית קרובה.

גם כיום אנחנו עדים להיווצרות קבוצות שחוזות מהירורי ליבם בביאת משיח בן דוד או משיח בן יוסף, הכל בהתאם להזיותיהם של אלו ואחרים. אפשר היה לפטור את העיסוק בהם בביטול, היינו כביכול שהם לא יכולים להזיק. ולא היא – היזקם עלול להיות טוטאלי, מוחלט, וההיסטוריה שלנו כבר עמדה בגללם לא פעם על פתחי התהום.

נבצר ממני להבין, מדוע אין יהודים דתיים אלה מוכנים לקבל את הרעיון, שאין בידי בן אנוש לדעת או לנחש מתי יואיל הקב“ה לשלוח משיח זה או אחר, ושאין אפשרות לדחוק בקב“ה לעשות מעשה. כאשר יגיע, כבר נדע על כך. או כמו שאומר הרמב“ם, ואין יודע איך יהיה עד שיהיה.

שבת שלום