- haGalil - https://www.hagalil.com -

Paraschat haSchawua: Toldot

מזל שאצלנו היהודים אין קדושים. בהתאם לאמונת עם ישראל המושג קדוש מיוחד לאלוהים ושמור לו בלבד ולדברים שהוא מאציל עליהם מקדושתו. מכאן נובע, שאנו יכולים לדבר על אבותינו ביתר חופשיות ולהתייחס באופן אובייקטיבי (עד כמה שזה ניתן בכלל) גם לחולשותיהם. אגב: כל התנ“ך רצוף בדברי קיבושין, ולפעמים אף דברי נזיפה, לחולשותיהם של גדולי האומה. בין אם המדובר במלכים דוד ושלמה ובין אם מדובר באבות אברהם יצחק ויעקב…

פרשת השבוע בחוג המשפחה: תולדות

אגב האבות: הפרשה שלנו מתחילה במילים:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק.

אבל מי שיחפש בהמשך אינפורמציה על הביוגרפיה של יצחק, בקושי ימצא משהו. כי מיד לאחר הפתיחה הזו מתחיל סיפורם של יעקב ועשו, וכמובן בעיקר סיפורו של יעקב. על ילדותו של אברהם אבינו ועל הדרך בה מצא את אמונתו באלוהים אנחנו אומנם לא יודעים כלום, אבל על חייו אנחנו יודעים די הרבה, על מנת לצייר לעצמנו תמונת אופי ברורה. על יעקב אבינו פורשת בפנינו התורה ביוגרפיה מפורטת, כמעט כמו רומן מודרני. אבל על יצחק ממעטת התורה לספר. מה אנחנו יודעים עליו?

מוכר לנו סיפור הולדתו, אלא שזה יותר הסיפור של אברהם ושרה. אירוע משמעותי בחייו היה כנראה הגירוש של ישמעאל אחיו. לא צריך להיות פסיכולוג גדול על מנת להבין, שכאשר לוקחים לילד רך את אחיו הגדול, שנוהג לשחק איתו, ושולחים אותו למות במדבר, שזו מכה נפשית קשה ביותר עבור הילד. מתעורר אצלי אפילו החשד, שיצחק לא אהב כל כך (בלשון המעטה) את אימו השתלטנית, מאחר שכאשר מתה, לא בא להשתתף בקבורתה. לעומת זאת מדווחת לנו התורה, שכאשר מת אברהם אביו, באו הוא ואחיו ישמעאל לקבור את אביהם:

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה (כה, ט).

יש פרשנים הטוענים, שבמותו של אברהם השלימו האחים יצחק וישמעאל ביניהם. אלא שאני לא מצאתי רמז לכך, שהיתה ביניהם יריבות כלשהי. אני יכול הבין, שיצחק נטר לאימו שרה, אשר יזמה את גירושו של האח למדבר ואולי אף לאביו אברהם, אבל ייתכן בהחלט שבין שני האחים שררה אחווה ורעות. יש אולי אפילו רמז לכך בתורה: על פי פרק יז, יד, סביר להניח שהגר, אימו של ישמעאל התגוררה במקום שנקרא באר-לחי-רואי. וכאשר מביא עבד אברהם את כלתו היעודה של יצחק, כתוב: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי. כלומר שייתכן שיצחק חזר מביקור אצל הגר ו/או ישמעאל.

אינפורמציה נוספת על יצחק קשורה בסיפור העקידה, אלא שכאן תפקידו היה סביל וכל שניתן לומר עליו, שהוא סמך על אביו שיעשה את הנכון לעשותו. ומידע נוסף יש לנו מסיפור הברכות של יעקב ועשו. אלא שגם כאן הסיפור אינו סיפורו של יצחק, אלא סיפורה של אישתו רבקה, אשר בתיחכומה רימתה את בעלה, שהתכוון לברך את בכורו עשו, אותו אהב, ובמקומו ברך את יעקב, הבן האהוב על רבקה. כאן מתגלה יותר אופייה של רבקה, שכנראה היה דומה לאופייה של חותנתה שרה.

מעניין אולי להזכיר בהקשר זה את תפקידן של הנשים בסיפורי האבות בכלל ואולי לתת את הדעת לאופיין ולמעמדן החברתי באופן כללי ולמעמדן בקרב המשפחה. יש בזה יותר עניין בהקשר ההיסטורי מאשר האמוני-דתי. כמובן שלא כאן המקום לנתח בעייה סבוכה זו ויכול כל אחד לתת דעתו על כך.

אברהם ויעקב היו ללא ספק אנשים גדולים. באשר ליצחק – מסך המידע המועט שנותן לנו המקרא על אבינו יצחק, אני נוטה לחשוב שהוא היה איש שלום, נעים הליכות ונוח לבריות, ואם לחשוב בקטוגריות של סימפטיות, אני מוצא את אישיותו סימפטית במיוחד. אני אפילו חושב, שכשם שהוא הסתדר היטב עם אחיו ישמעאל, אין סיבה מדוע יוצאי חלציו לא יסתדרו היטב עם צאצאיו של אחיו.

שבת שלום