לא שפרשנות התורה היא קלה במיוחד. להיפך, כל פרק ולפעמים פסוקים בודדים מוערמים כמו הרים גבוהים על ידי המפרשים. אבל התסבוכת של פרשת קורח היא משהו מיוחד. קודם כל יש לנו כאן עסק עם מרד נגד משה ואהרון, שניתמנו למשרות שלהם על ידי אלוהים. המרד כשלעצמו הוא בעיני בדרך כלל משהו חיובי. כשעם מנסה להתקומם נגד שליטיו ולקחת ממנו את השלטון, זה מעורר אצלי רגשות חיוביים, בקיצור זוכה לסימפטיה…
פרשת השבוע בחוג המשפחה: קורח
אלא שכאן העניין לא ברור כל צורכו. המדובר הוא בקורח ועדתו. ומי זה קורח ועדתו? את זה מגלה לנו התורה כבר בתחילת הפרשה:
א וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן. ב וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי-שֵׁם
ובכן יש לנו כאן התקוממות מעין עממית, ובהתקוממות הזו שותפים כל מיני גופים:
ראשית מדובר בקורח עצמו, שהוא ממשפחת לוי ובן דודם של משה ואהרון. ואפשר להבין שהוא ומשפחתו, ששייכים לשבט המיוחס, רוצה גם הוא ליהנות ממנעמי השלטון (אנחנו כבר יודעים שהעבודה המוטלת על הכוהנים אינה קשה במיוחד והמתנות שחילק להם אלוהים על חשבון היישוב העמל הוא די גדול).
שנית: אל אלה מצטרפים צאצאיו של ראובן, שהוא הבכור מבני יעקב וכמובן באופן פורמלי הבכיר מבין השבטים. משום מה הם חושבים שגם להם מגיע חלק בשילטון. ובעצם מדוע לא? ההיסטוריה מוכיחה שגם אנשים שאינם מבני המשפחות המיוחסות יכולים להגיע למעמד גבוה בחברה. מספיק להעיף מבט בעשירי ישראל, שהתעשרו בעיקר באמצעות מתנות מהשילטון.
שלישית: אליהם מצטרפים נשיאי העדה ואנשים בעלי שם. גם כיום יש לנו ב“ה עדות מספיק בארץ, ואם כל נשיאי העדות שלנו יחברו יחד על מנת לזכות בנתח מצלחת הידועה, שבה מנסים כולם להתחלק, גם כן נגיע לפחות למאתיים וחמישים.
בשלב זה של בירור העניינים ההתקוממות כבר מאד לא סימפטית בעיני. כי מה שברור הוא, שכל הקבוצות האלה אינן מחפשות את השלטון על מנת למצוא דרך לשפר את תנאי המחייה של העם, אלא רק קואליצייה אינטרסנטית, שברגע נתון זה יש לה אינטרסים משותפים. ומי יודע מה יקרה כאשר האינטרסים כבר לא יהיו משותפים לכולם. דבר אחד ברור: לא טובת העם נגד עיניהם.
ידוע לכן, ואין להתפלא על כך, איזה גורל הועיד אלוהים לקורח ועדתו.
לעומת זאת האיש משה היה, עד כמה שברור מכל מה שכתוב עליו, צנוע ועניו ומה שבטוח שלא קיבל טובת הנאה משום אדם, לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי.
האם מישהו יכול לזהות בין הפוליטיקאים הישראלים החיים עימנו כיום כאלה, שמתאים היה לשייך אותם לקטגוריה של משה רבנו?
או שאולי רובם (ואני נזהר מלומר כולם, כי לא ניתן לעשות הכללות) הם כאלה, שמן הראוי היה לסווג אותם לקטגוריה של קורח ועדתו?
שבת שלום